לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

מאחורי הצלילים


"רַק מִי שְמִשׁתַּנֶּה, נִשְׁאַר לִי קָרוֹב" (ניטשה)
Avatarכינוי: 

בת: 43





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2008

חַמְסִין מְכַרְסֵם


מִסְתַּמֵּן כִּי הַחַמְסִין הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּחַ אוֹתִי לַֹתּוּר אַחַר מִיטוֹת זָרוֹת.

בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה עָקַץ אוֹתִי יַתּוּש הַבְּדִידוּת

הַשָּׁנָה, חֻלְדָּה כָּרְסְמָנִית הֵעִירָה אוֹתָנוּ בַּלַּיְלָה מַטְעֶה.

 


 

 

(שלנו הייתה קצת פחות סימפטית...וכן, אני יודעת, זה עכברוש. תתמודדו)

נכתב על ידי , 27/3/2008 14:40   בקטגוריות שורות קצובות, להיות בבית  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא כל יום פורים?


לפני שיצאתי מהבית, עטיתי על עצמי, בשלווה מטעה, חוטיני, גרבונים מעוטרי תחרה ושמלה שחורה חשופת גב.

התאפרתי בקפידה מרובה, נזהרת בכל משיכת צבע.

אספתי את השיער בזהירות, ממקמת כל שערה במקומה הנכון. פעמים מיישרת, פעמים מסלסלת. מתאימה כל קווצה חופשית למקומה הראוי.

את הכובע הידקתי למקום בסיכות, שלא יזוז.

ענדתי שרשרת פנינים ארוכה וצמיד כבד על כפפות סטן בוהקות.

מתז בושם כבד וצעיף נוצות מתנפנף השלימו את החזרה בזמן.

ברחוב פסעתי בקצב הצ'רלסטון, הרשיתי לעצמי לפלרטט בחופשיות שנות ה-20 עם נהג המונית.

מחוץ לבאר, שבו ידעתי שלא יושמעו שירי קברט מעושנים, שאפתי עמוקות וצללתי לתוך עולם אחר.

באותו עולם, חייכתי כל הזמן דרך עיניים מצועפות ושתיתי מרטיני בכוס משולשת מוחזקת בעדינות.

באותו עולם, שהיה סמיך מעשן סיגריות, מצאתי בעצמי אומץ להסיר את המסכה.

 



 

באותו עולם, כשהיא שאלה אם היא יכולה לנשק אותי, אמרתי כן.

 

(פורים 2007)

נכתב על ידי , 23/3/2008 11:17   בקטגוריות הגדרה. גדר., ספר הזכרונות, עיניים עצומות לרווחה, עכשיו תורי  
53 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוֹשֶׁר/אַחֵרִים/אֲנִי


לא ראיתי אותך כבר די הרבה זמן, גם לא שמעתי ממך.

לפעמים רק בגלי רדיו קטועים, קלטתי את דמותך.

סימנת שעכשיו טוב, אמרת שעכשיו מוצלח

אבל היה רעד באוויר, משהו בכל זאת ברח.

 

זה כבר לא קשור אלי, אמרתי לעצמי

אין בי דבר לתת לך, וזה גם לא ענייני

אבל קשה להתעלם מהדהוד של כאב,

בייחוד שלך, הרי פעם נכנסת לי ללב

 

ואני תוהה לפעמים, אם יכולתי לסיים את זה אחרת

אולי אם הייתי מתעקשת להישאר, ומדברת

אולי אם הייתי שואלת בזמן, אם זה בכלל נכון

אולי אם באותו ערב, הייתי הולכת מוקדם לישון

 

אבל אז אני חושבת, כמה קשה זה היה יכול להיות

לשמוע את דבריך, להתעלם מהטעויות

להיאחז במוכר, לכסות את העיניים

להתעלם מעצמי, לאטום את האוזניים.

 

ורציתי רק להגיד לסיום,

האושר שלי לא גוזל ממך כלום.

נכתב על ידי , 18/3/2008 09:39   בקטגוריות עכשיו תורי, שורות קצובות  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlabyrinth אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על labyrinth ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)