מאחורי הצלילים

מה זה אומר?

*שבאחת עשרה בלילה, אחרי יום ארוך ומתיש, אני מתעוררת לחיים חדשים רק בזכות צלצול טלפון וסמס פשוט

*שהלכתי לישון מאוחר, ומאוד עייפה, ובכל זאת התעוררתי 3 פעמים בלילה רק כדי לחייך ליד שאחזה בי

וזה?

*שאחרי שבוע נטול סקס כמעט לחלוטין, למרות המיומנויות הניכרות והאינטימיות המוצלחת של הצד השני, אני לא מצליחה לגמור אפילו פעם אחת?

*ששאלה אחת פשוטה גורמת לי לבכות בהפסקות כל היום

מ-7 בבוקר אני נופלת בלי שליטה.

זאת לא תהום חסרת תחתית, אלא מדרון תלול וארוך שכל סלע בו מקפיד לחבוט בי היטב.

הדמעות מדממות ממני בלי מעצורים, בכל מקום.

ולבד, כל כך לבד.

לא היה אדם אחד היום מסביבי שתהה אם משהו לא בסדר.

ששאל למה העיניים נפוחות,

שבדק למה לא אכלתי צהריים.

כמה טוב אני משלה אחרים, כמה מיומן ואוטומטי החיוך שלי.

יום של אפקטיביות מושלמת בעבודה. משימות שתוקתקו על הדקה, סידורים שהושלמו, תשלומים, הפקדות.

עשרות שיחות עם לקוחות וספקים בלי צליל רועד אחד, בלי צל של אישיות.

וזהו, מיציתי את יכולות ההסוואה שלי עד תום.

עכשיו,

להיכנס הביתה,

לנעול מאחורי את העולם,

להדליק מזגן,

ולבכות עד שיגמר.

*בבקשה בלי שאלות. ובלי הטפות, מוצדקות ודואגות ככל שיהיו. בבקשה.

תמיד אהבתי

להמשיך ולפרום קצות חוטים משתלשלים.

למשוך ולמשוך עד שמעצמם יתנתקו.

היום אני לוקחת מספריים, ובמשיכה חדה מודיעה

שהחוט המתוח ממני אליך

נגמר.

סיביו השזורים מכעס ועצב נמוגו מזמן,

רק געגוע עמום ושרידי עקשנות התפתלו עוד בינינו.

ועכשיו, כבר לא.

לא בזעם אני חותכת, וללא התנצלות.

בראיה צלולה ובראש זקוף, אני אומרת;

אתה, משוחרר ממני.

ואני,

חופשייה.