מאחורי הצלילים

נסעתי, בין השאר, כדי גם להבהיר עם עצמי דברים. אבל בינתיים המחשבות נורא מפוזרות. אני יותר ריקה ממחשבות מאשר מבהירה.

גם אין להן ממש מטרה, גם לא למילים שנשפכות על הדף. הפירוק למילים נעשה יותר מתוך הרגל.

ננסה להתרכז ברגע הנוכחי. לכתוב בלי דימויים מרהיבים ובלי משלים מסובכים.

נראה איך יהיה.

***

התעסקות בדילמות של סיני, במקום בדאגות שלי. יותר טוב.

***

הימים עוברים מהר יותר ככל שחולף הזמן. ולא חשבתי היום על כלום.

הכוכבים היום לעומת זאת זוהרים פחות, והשפל בולט יותר.

סוף חודש. מחר תחילת שנה.

***

קשה להישאר עצובה כאן. קשה שלא לתת ליופי הזה לנחם את העייפות בנשמה.

קל כל כך לזכור כאן שכל מה שצריך לעשות זה להסתכל למעלה ולראות את ים הכוכבים האינסופי.

***

חסר לי המגע, אבל אני שמחה שלא היה סקס. התנזרות לא כי חייבים, אלא כי רציתי.

***

אני לא יודעת מה יהיה. אני רק יודעת שמה שלא יהיה, יש לי (סוף סוף) אנרגיות להתמודד איתו.

מצאתי איזו שהיא נקודה פנימית שחסרה לי כל כך. הכרתי מישהי חדשה.

שפחות חוששת לפתוח שיחות, שיודעת לשתוק בלי לפחד מהשתיקה, שלא חייבת לפלרטט, שיכולה לבד.

ואללה – התבגרתי.

ולא משנה מה, שום דבר ואף אחד לא יוכלו לבטל את השבוע האחרון או לקחת אותו ממני.

שנה חדשה, וקשה לי להאמין שיהיה רע.

*מתוך המחברת. במקום תמונות. (אצלה יש עוד)