"It’’s my life in my own words...I guess"

הפעם הראשונה. פאק!!!

זאת הפעם הרשונה הכי עצובה שהייתה לי. אני לא רגילה לזה בכלל. איכשהו השלמתי עם זה על פני השטח, אבל עמוק בפנים את חסרה לי כל כך!

למה הלכת לי? למה? מה היה לך פה רע? לא יכולת להשאר פה לנצח? למה לא?

השנה זאת הפעם הראשונה שאני לא חוזרת אחרי ה-1 לספטמבר ומשגעת אותך על הילדים ומורים שיש לי בכיתה. כל כך רצית לראות אותי עולה לי'. אבל לא הספקת.

הגעתי לבקר אותך, כולנו. לבקר את שלושתכם. אני תמיד בכיתי כשראיתי אותן, ואותן אני בקושי זוכרת! אבל את? תחשבי כמה קשה היה לי החזיק את עצמי אז, ועכשיו שאני כותבת את זה.

אז אני אספר לך עכשיו הכול.

אני עליתי לכיתה י' והכרתי תלמידים חדשים. הימים הראשונים עברו נורא נחמד, אנחנו בטח עדיין לא מבינים מאיפה זה נפל עלינו. טוב נו, זאת רק עוד כיתה רגילה כמו כל פעם. אבל לא. את לא שם כדי לשמוע הכול.

עזבי, אני לא יכולה לספר לך הכול, זה לא אותו הדבר.

אני כל כך מתגעגעת אלייך. אל הידיים שלך, אל העיניים שלך, לריח שלך.

אני מצטערת, אני לא יכולה להמשיך....אבל אני אוהבת אותך מאוד!!