לקח לי יותר משבוע להתיישב ולכתוב. אולי אפילו אפסיק באמצע הכתיבה.
אולי אשאיר את המילים גולמיות ואסוציאטיביות כדי לא להרוס את הקסם ואולי בכלל אמחק את הרשימה הזאת.
אני פוחדת שבמילותיי אהפוך את הערב הזה לבנאלי. לאחד מעשרות דייטים קסומים שזרמו יפה כל כך והסתיימו במפח נפש.
אני פוחדת שברגע שאשחרר את הפרפרים האלה שכלואים לי בבטן ואתן להכל לפרוץ החוצה הסיפור יהפוך שחוק גם בעיני רוחי ונפשי ולא תאחוז בי צמרמורת כשאזכר.
זה דייט מאותם דייטים שיש רצון להנציח כל שניה, כל משפט, כל ריח, כל טעם וכל תחושה.
נפגשנו פעם ראשונה בפאב. הופעת רוק. אחרי הכרות דרך חבר משותף.
לא נסחפנו. אני שליש בירה, הוא חצי.
ישבנו בקומה למעלה, מבודדים מההמון. נר כבוי בינינו. כיביתי אותו כי יש גבול לקלישאות המדוברות על דייטים.
לא אמרנו מראש את הכוונה, אבל כשהגיטרות הרעימו עברתי לשבת לצדו, צועקת לו לתוך האוזן מה שיש לי להגיד.
כל פעם השתהינו יותר ויותר במצב הזה, לחי אחת מגששת לחי שניה.
הבירה כבר סובבה אותי [בירה בלגית עם הרבה אחוזי אלכוהול, בטן ריקה, סבילות אפסית], ולאט לאט,בקורת רוח הרשיתי לעצמי להניח את הראש על הבחור שנשען על הקיר.
עצמתי עיניים, הראש הסתובב קצת. ריחפתי. אופוריה.הוא ליטף, אני ליטפתי. והיה ברור.
מפה לשם מצאנו את עצמו באחד המקומות הרומנטיים בעיר הגדולה. הוא רצה לנסוע, לשבת במקום "שקט" לדבריו ולדבר.
שוב מצאנו את עצמנו מלטפים ונשענים. מגששים והשיחה זורמת, בלי רגעי מבוכה בכלל- ומתחתינו נפרש ים שחור והרבה אורות קטנים.
בשלב מסויים, שפתיו עברו ברכות ואז בתאווה על צווארי. הפניתי את ראשי, לחיי מחליקה על שלו עד להתנגשות השפתיים. זה היה אחד מאותם רגעים שהרגשתי כאילו סילון של רסיסי מים שוטף אותי. מן תחושה חדה וקרירה [או חמימה, לא יודעת, כנראה כבר שכחתי] כזאת שמציפה את כולי. כמו מחטים קטנות ומדגדגות. הרגשתי צמרמורת עד לקצות אבריי, עד לנוירונים הקיצוניים ביותר בגופי.
אתוודה ואומר, שצפיתי את זה כבר מהרגע הראשון.
או אפילו מלפני, כשרכשתי בשעות אחה"צ חבילת מסטיקים בטעם מנטה חזק. הוא מצא חן בעיני, ידעתי שאני מצאתי חן בעיניו, ונפגשנו שנינו לבד בפאב.
ידעתי, ועד עכשיו ברור לי, שהוא לא חיפש סטוץ.
באחת השיחות המאוחרות שלנו הוא גם אמר שהוא חיפש קשר רציני.
"אבל הנשיקה הזאת..." הוא אמר "הייתה מוקדמת מדי, לא במקום".
דיברנו עוד קצת. מהשיחות האלה בהן הוא מחמיא לי ומתחנף כדי לצאת ידי חובה. כדי לזרוק אותי במצפון נקי [לא הספקנו להיות יום אחד ביחד]. הוא אמר שדברים כאלה נגמרים גרוע מדי ומהר מדי. כמו המהירות בהם הם מתחילים.
אני, שכבר ראיתי מגוון של טיפוסים הבנתי- הוא עוד צריך להתבגר. אמרתי לו שהוא מעליב את האינטיליגנציה שלי עם המריחות האלה ושאני לחלוטין לו מאמינה לסיבות שלו למה לא לצאת איתי.
אין יותר מדי מסקנות או תובנות מהסיפור הזה. וממילא מההתחלה זה היה נדמה טוב מדי בשביל להיות אמיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
