וואי.

אני ממש לא יודע.. באמת שאני כבר לא יודע.

אין לי מושג מה הולך בחיים שלי בזמן האחרון.. כאילו כל יום ראשון אני רק מתפלל שהשבוע יגמר מחר..

גורר את עצמי מיום ליום. כבר אין לי כח לבלוג הזה.חודשים שלא עידכנתי, וחודשים שאני מעדכן מדי

פעם אבל הקוראים פה כבר מזמן עזבו.

פעם הבלוג הזה היה החיים שלי, אשכרה.

עכשיו לא משנה מה אני ארשום לא יהיה פה אפילו קורא אחד ויחיד.

רק אולי לפעמים קורה שבאה איזה מישהי עם שטויות של "אויש אל תאמר את זה!!! עכשיו אני אקרא כל פעם!!1 " ו-"לפעמים פשוט

הקוראים לא יודעים מה להגיב!!!".

הדברים שאני אומר נכונים.

לא קשור, סתם אני אומר, אבל האנשים שמסביבי הפכו לפושעים מסריחים, גנבים ומה לא.

אנשים מסביבי אשכרה הפכו לאידיוטים, בנות הולכות ומשוויצות עם ממוצע 43,

עצוב, חינוך גרוע יש פה, כל כך עצוב, ועוד שהמוח היהודי הוא גאוני.

פשוט גאוני, יא אללה מה אנשים עשו מהחיים האלו.

אני אפילו לא זוכר למה, או מתי התחלתי לכתוב בתדיריות נמוכות כל כך.

ממש חבל  לי שכבר אין קוראים פה.

אני קורא פוסטים קודמים שלי, ואני רואה שבחלקם היה לי אפילו ממש כיף. עם אנשים.

וזה עצוב, כי זה היה פשוט תקופה טובה, שכנראה לא תחזור.

אני מסתכל על הפוסטים, יש את ההרגשה הכל - כך טובה הזאת..

ההרגשה הזאת שהדרך היחידה שניתן לתאר אותה (לפחות הדרך היחידה שאני יכול לתאר אותה) היא שהיא

כל כך יפה, שזה פאקינג עצוב.

הרגשה שאני בכלל לא יודע לתאר, זה די מדהים.

עצוב, אבל אני חושב שההחלטה הכי קשה שיש לי כרגע זה אם לסגור את הבלוג או לא.

למרות הסיבה שאף אחד כבר לא קורא בו, עדיין יש בו את התקופה הכי טובה של החיים שלי.

עכשיו זה שונה, תיכון וכל אלה.

אני לומד אנגלית,צרפתית,רוסית(מהאינטרנט.) וסינית. כל כך כישרוני לזה שזה פשוט עצוב שאחרים לא, כמעט מחונן לזה אם היה

כזה דבר.

ולשאלת השאלות (בטח אני שואל אותה לעצמי.)(בבקשה בלי תגובות מפגרות של "חבל לסגור בלה בלה בלה בלה!!@")

לסגור או לא?. אני ממש ממש לא יודע.

הזמנים הכי טובים שהיו לי.

wateverz