אחרי מידה מסוימת של אכזבות הצבתי לעצמי מטרה-אף אחד לא יאכזב אותי יותר ובאמת חשבתי שאף אחד לא יכל.אין צפיה אין אכזבה לא ?
אז הגיע הזמן לעשות בדיקה חוזרת כי כנראה שההגנות שלי לא פעלו כמו שצריך איתך.
התאהבתי,והרגשתי נאהבת ונתתי לך לזרום לי בכל תא בנפש,כל מה שראיתי זה אותך-אוהב,מחבק,שלי..
אהבת אותי אין לי ספק בזה ולמרות הכל לא הפסקת לפגוע בי ולתת לעצמך להיפגע ממני ועכשיו כשאני כבר לא בתמונה אתה לא מפסיק לפגוע בעצמך.
אני זוכרת את הימים שישבנו ודיברנו על הכל-מהדברים הכי מפגרים וקטנים ועד הנושאים הכי משמעותיים..אני זוכרת את החלומות שלך על הצבא -רצית שייטת,תמיד סיפרת כמה אתה אוהב את הים וכמה אתה מחכה לגיבוש והנה תראה אותך משתמט ועוד מרשה לעצמך לרדת על חברים שלך כי הם מתגייסים . זוכרת כשהיית יושב איתי ומספר לי כמה אתה מעריך את הכל ולמרות שאתה מתפתח עם המוסיקה אתה אף פעם לא תשים את עצמך מעל אף אחד והנה אתה יושב וצוחק על כל השכבה שלך,צוחק על "הילדי כאפות שלך" כי אתה הכי שיש לא?
והימים שאמרת שהפעם הראשונה שלך תהיה עם מישהי שאתה אוהב,מישהי שתמלא אותך ותגרום לך להרגיש מיוחד והנה הלכת למישהי שלא מעניינת אותך שתיתן עבודה מתי שאתה רוצה ועוד מעז לשבת מולי ומול החברים שלך ולצחוק עלייה.
מתי התחלת לשפוט את כולם,לחשוב שאתה מעל כולם,מתי התחלת לבגוד בעצמך,בערכים שלך ..?
עכשיו לראות אותך זה שובר ולא כי אני אוהבת, האהבה הזאת ממזמן נעלמה אלא מעצם זה שאתה לא מפסיק לאכזב אותי. אני לא יכולה לתאר כמה הערכתי אותך, ועכשיו ? אני בקושי יכולה להסתכל עלייך בלי לדפוק את המבט הכי נגעל והכי מאוכזב שאני יכולה לעשות. ולמרות הכל אני כועסת על עצמי שאף פעם לא הצלחתי באמת להוציא אותך מהראש.
אני לא אוהבת להצטער על דברים שהיו אבל אין דבר שאני מצטערת עליו יותר ממך .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
