tokio hotel, tom kaulitz and everything between...

     בנתיים, בסוויטה של המלון ישבו פולינה וביל מחובקים אחד עם השנייה. אחרי כמה זמן פולינה ליטפה את ראשו ושאז שאלה – אתה בסדר?

- אני בסדר כבר, תודה לך על כול הסבלנות שלך.. זה בטח ממש מעצבן איתי ככה..

- אתה אל תדאג, אני בסדר – אמרה פולינה בחיוך קטן ונתנה לו נשיקה על הלחי. – בוא נצא מהמצב רוח העגום הזה ונזמין משהו טעים לאכול. אתה רעב?

- אני...? אממ.. קצת.. אל תדאגי, אני משלם.

- שלא תעיז, אני מזמינה.. בפעם הבאה תשלם אתה, בסדר? – אמרה פולינה עם חיוך. "אם בכלל תהיה פעם הבאה" חשבה לעצמה בעצב.

היא הזמינה דרך שירות חדרים בקבוק שמפניה מובחר, המבורגר בשביל ביל וקרואסון עם שוקולד חלב בלגי בשבילה. כשהיא שמה את השפופרת של הטלפון על מקומה היא התקרבה אל ביל והושיטה לו את ידה.

- בוא נלך למרפסת, שם יותר נעים ויש אחלה של נוף.

הם יצאו למרפסת והתיישבו על הרצפה. ביל ישב עם גבו על דלת ההזזה של המרפסת ופולינה נשענה על חזהו. אחרי 15 דקות הגיעה האוכל שלהם. הם לקחו את האוכל לחדר השינה של פולינה ואכלו על המיטה. מידי פעם הם האכילו אחת את השני עם צחקוקים. באיזשהו ביס אצל פולינה נשארה טיפה קטנה של שוקולד על השפה התחתונה. ביל נעצר והביט בטיפה הזאת בפנים נטולי חיוך ובעיניים מרותקות. פולינה גם הפסיקה לצחוק והסתכלה בסקרנות על פניו הנאים של ביל. הוא הושיט את אצבעו ובעדינות ובציפייה ניגב את הטיפה והביא את אצבעו עם הטיפה אל פיו. הוא ליקק את אצבעו ונעצר. שניהם הסתכלו אחד על השנייה לכמה שניות ואז ביל התקרב אל פולינה ונשק לה ברוך על שפתיה לשנייה. הוא נפרד משפתיה ואז שוב נישק אותן ביתר דחיפות. פולינה, אחרי כמה שניות של תדהמה החזירה לו נשיקה. הם התנשקו ככה במשך מספר שניות, ידיו מטיילות בעדינות במורד ידיה, פניה וגבה וידיה מלטפות את פניו ונעצרות בשיערו. ביל השכיב אותה לאט מתחתיו והמשיך לנשק אותה. ידיו של ביל כבר התחילו לטייל על בטנה ואגנה. שפתיו ירדו אל צווארה והשתהו שם לכמה רגעים. פולינה נרעדה בהנאה והתחילה להשתחרר מחולצתה, אך ביל עצר אותה.

- אני רוצה להפשיט אותך בעצמי. מותר לי..?

פולינה חייכה והנהנה. ביל החזירה חיוך והתחיל והשחיל את חולצתה לכיוון מעלה, בעודו מנשק כול סנטימטר שהתגלה ככל שהחולצה עלתה. כשהיא השתחררה מחולצתה היא הפשיטה אותו במהירות והתחילה ללטף את כול חזהו.

- בטח אומרים לך את זה הרבה, - לחשה, - אבל אתה ממש יפה, אתה יודע?

ביל נעצר לכמה שניות והביט לתוך עיניה בריכוז רב, מודד את נכונות דבריה. כשראה שדבריה כנים חייך ונישק אותה.

- אני לא יכול שלא להגיד את אותו הדבר עליך.. – לחש, -  ואפילו יותר, אם יורשה לי להוסיף.. – אמר בחיוך בין נשיקה לנשיקה.

פולינה הסמיקה וניסתה להסתיר את פניה בתוך הכרית, אך ביל עצר אותה.

- לא. אני רוצה להסתכל לך בעיניים כול הזמן.

ביל התחיל לשחק עם סוגר חזיית התחרה בקלילות בעודו מנשק כול סנטימטר חשוף של גופה. כשהצליח לבסוף, פולינה קימרה את גופה לקראתו ועזרה לו להוריד אותה מעליה. הוא נעצר לכמה רגעים כדי להתפעל מהמראה הארוטי להפליא, ואז, כאילו שמדובר במשהו קדוש, לקח בעדינות את אחד משדיה, ליטף אותו מעט ולקח לפיו, מלקק ומוצץ את ניצנה. פולינה גרגרה בהנאה טהורה והתקמרה לקראתו. עם ידו השנייה, ביל שיחק עם שדה השני וליטף את פטמתה המגורה.

- וואו, את ממש חמה. אני אומר לך, אני עוד שנייה עולה באש! – צחקק ביל לתגובתה. פולינה צחקקה בגרגור.

- חכה רגע, ביל, - עצרה אותו פולינה פתאום, - אני רוצה לנסות משהו, אפשר..?

- בטח,- אמר ביל, מבולבל קמעה, - רק בלי סאדו-מאזו בבקשה... יש לי הופעה מחר, את יודעת.

פולינה צחקקה והפכה אותו מתחתיה. היא הסתכלה לו בעיניים למשך שנייה אחת ואז, לאט לאט ירדה לכיוון שפתיו ונשקה לו. בצורה אוטומטית ביל התחיל להחזיר לה נשיקה וללטף את שדיה עם ידיו. פולינה הרימה את ראשה, - אני רוצה לעשות את זה לבד, בבקשה... – לחשה בנשימה כבדה. ביל הנהן והוריד את ידיו והניח אותן על אגנה. פולינה המשיכה בנשיקה המתוקה ואז עברה לכל שאר פניו. היא נשקה לו על לחייו, מצחו, עפעפיו ואז שוב חזרה לשפתיו. אחרי סריקה מלאה של פניו, פולינה ירדה קצת והמשיכה לכיוון צווארו. היא נישקה את צווארו בנשיקות עדינות, לפעמים עוברת על המקומות שבהן נשקה עם לשונה. היא המשיכה בעדינות וברוך לחזהו ולטעימה ארוכה ומפתה של פטמותיו. הוא גנח וניסה למשוך אותה לכיוון מעלה לנשיקה, אך פולינה שוב עצרה אותו בחיוך.

- אני אומר לך, אם לא תפסיקי אני אגמור במכנסיים כמו איזשהו ילד בתחילת גיל ההתבגרות! .. אבל אם תפסיקי זה יהיה עוד יותר גרוע... – אמר ביל בנשימה אחת כבדה ממאמץ. פולינה צחקה והמשיכה. עם לשונה היא עברה על קו החזה והמשיכה מטה. ביל תפס בכוח את הסדינים, מנסה לשמור על שליטה עצמית שעלולה להיגמר כול שנייה. היא פתחה את סוגר מכנסיו ושחררה אותו. היא הסתכלה עליו בהתפעלות.

- וואו, השמועות היו נכונות.. – חייכה ולקחה אותו בידיה. היא לטפה את כול אורכו, ואז, באיטיות שלא תאמן, לקחה אותו לפיה. ביל עצר את נשימתו עם הרגשת נשימתה החמימה עליו. היא ליקקה ונישקה אותו לכמה שניות.

- מממ.. איזה מתוק אתה.. – העירה בחיוך מסתורי.

- זהו. אני לא יכול יותר, מתוקה, אני צריך אותך עכשיו יותר משהייתי זקוק אי פעם למשהי, בבקשה, פולינה, עכשיו.. – התחנן ביל מתחתיה. היא צחקה והניחה לו להפוך אותה על גבה.

- זה בסדר. אני מוכנה בשבילך. – אמרה בקלילות. הוא נלחם באצבעות רועדות עם סוגר מכנסיה. כסוף סוף נפתר מהם נעצר. מרוב ההתרגשות ועומס הרגשות, פולינה עצמה את עיניה והתמסרה לעונג. הוא התפעל  לכמה שניות מתחתוני התחרה הקטנים והשחורים שלה, ואז, ביריאת קודש הוריד אותם. הוא נישק אותה על בטנה התחתונה ועל ירכיה כמה פעמים ואז עלה אל שפתיה.

- מתוקה, תסתכלי עלי, אני רוצה את עיניך כשאני בתוכך. – כשפתחה את עיניה והסתכלה עליו, התערפלו עיניה והפכו למעין בריכות אפורות עמוקות שאפשר לטבוע בהן. הוא הרים את ברכיה אל חזה וחדר אליה בעדינות. הם גנחו ביחד ופולינה קמצה את אצבעותיה לאגרופים, אך ביל הרפה את אחיזתה ושילב את אצבעותיה באצבעותיו. הם המשיכו בקצב איטי, אך הגבירו אותו במהרה. היא הגיעה לשחרור כמעט מיד, אך הוא המשיך עוד כמה פעמים עד שגם הוא הגיע לשיא. הוא התרפק עליה ונאנח.

- וואו.. מה זה היה..? – אמר בשקט, - בחיים לא חוויתי כול כך הרבה רגשות באותו הזמן. איך את עושה את זה..?

- מה לעשות, לכל בחורה יש את הסודות שלה.. – לחשה בחיוך מסתורי.

- הדבר היחידי שאני יכול להגיד זה.. וואו.. תודה על הדבר היחידי שאני יכול לקרוא לו באמת מעשה אהבה.

הם נשכבו מתחת לשמיכות החמימות ונרדמו חבוקים גוף אל גוף.