טוב,אז יצאתי שבת ראשונה,יצאתי שבת שניה,עוד 5 ימים אני מסיימת טירונות,עוד 4 ימים יש השבעה,ואז סביר להניח מתחיל הכייף האמיתי.
הכרתי בנות מדהימות,וזה הכי חשוב,לא? כי אם אתה לא מסתדר מבחינה חברתית לא משנה כמה טוב לך-תמיד תרגיש מנודה. אבל אם חרא לך עם המשמעת אבל יש לך את החברים המדהימים שלך-הם יהיו אלו שיחזיקו אותך כשהרגליים שלך בבוחן בראור ב-4 לפנות בוקר לא יצליחו לסחוב...
כן,היה לי בראור ב-4 לפנות בוקר. כן,אני מאלה שמצד אחד מתעבים את הרס"פ אבל מצד שני חושבים שהיא שפיצית על. שפיצית על שחיה באחושילינג סרט!!!
המפקדות? אמממ,קשוחות,גם הן חיות בסרט,אבל היי,מסתבר שאני כבר חלק מהסרט הזה. קצת קשה,אבל קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים..מתרגלים לכל דבר; להשכמה ב-4 בבוקר,לזריחות המדהימות,לקור המקפיא,לגילגולי עיניים של המפקדת,לשעות שינה המעטות (השבוע ישנתי 23 שעות! בשבוע! זה כלום!),למטווחים,לנשק החתיך על שלי שעונה לשם יותם. חייבים להתרגל,כי אם לא תתרגל ולא תהיה אופטימי אתה תסבול כל יום מחדש.
כל יום כשמתחיל להחשיך אני מחזיקה את עצמי לא לבכות,מאוד קשה לי בלי הבית. בערב,שכבר חושך,אתה מתחיל לחשוב לעצמך 'אמא בדיוק עושה ארוחת ערב,אחותי בדיוק ישנה במיטה הנוחה שלה,הם כולם יושבים בסלון ורואים טלוויזיה,כולם מתקלחים כמה זמן שבא להם,ורק אני תקוע בחור ליד אשקלון,רץ כמו ילד מפגר מעץ לעץ,יורד לפק"לים כמו מניאק ומתקלח עם עוד 50 איש'.
כייף בצבא,כייף בצבא. 
אני מכירה המון בנות שעשו קורס חינוך וכולן אומרות שזה קורס ממש כייפי ושהתפקיד הוא תפקיד טוב,אבל בינתיים עד שמתחיל הקורס אני קורעת את עצמי... עוד 5 ימים,שיתחיל כבר הקורס!
נשק...נשק זה דבר מפחיד.מה נותנים לפחדנית כמוני לישון עם נשק מתחת לכרית??? בסדר,לישון זה לא בעיה; הוא נצור,בלי תחמושת,כשהוא ככה הוא סבבה..אבל במטווחים הרגשתי שאני מתעלפת. לא הצלחתי לייצב את עצמי,לא נרגעתי מעצם העובדה שיש לי נשק דרוך ביד,שהדבר היה שיש לי כל לילה מתחת לכרית הוא אשכרה כלי נשק,שיכול להרוג. פחדתי מאוד,לא הפסקתי לרעוד,אז בואו נגיד שלקורס צלפים אני כבר לא אגיע...וטוב שכך!
יש שם המון רגעים מרגשים,אבל הרגע הכי מרגש היה כשעשינו אימונים יבשים...בכביש עברה שיירה של משאיות,ועליהם טנקים שדגל ישראל מתנופף מהם,והנהגים צופרים משהו שנשמע כמו צפירת ניצחון. או אולי צפירת שמחה. אם הייתי יכולה לצלם את הרגע הזה ולתת לו שם הייתי קוראת לו "היציאה מעזה"; החזקתי נשק ביד והבטתי בשיירה,ופתאום הייתי כ"כ גאה,הרגשתי כ"כ טוב להיות חלק מהדבר הזה שנקרא חיילי צבא ההגנה לישראל.
יאללה,צריך לארגן מזוודה (כן,אני מאלה שהולכות עם מזוודה! וטוב לי!),ועוד לצאת בערב כי באני מתגייסת בעוד 4 ימיםםםםםם..בקיצור,הזמן קצר והמלאכה מרובה.
שיהיה אחלה של שבוע,תנצלו כל רגע. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נופר,וזהו.
