רשימות האפיפיורית

היידי,את כלום! (חלק א')

לפני שתתחילו להזיז אישונים במרץ,כמה הודעות:

*נא לשים לב לכוכביות.

*אם במקרה בין קוראיי הנאמנים (אנשים שבמקריות הגיעו לעמוד האינטרנט הזה) ישנם צופים של ערוץ E  אבקשכם בנימוס: נא לצאת לי מהבלוג!(הסבר יבוא בחלק ב')

מהשעות הרבות שאני מבלה בחדר כושר,אני מגלה סימנים שהוא משאיר עליי,כמובן,חוץ ק''ג אבודים ושרירים חדשים.

במילים אחרות,מרוב שאני תקועה שעות בחד''כ, מהיותי תולעת שם,תרבות רעה משפיעה עליי...

ראשית, עליי לציין כי  תפקידו של חדר כושר לא הופנם עד הסוף בעירי,האוכלוסייה הממוצעת בחדר כושר היא צנימים שמשקלם נע בין 45-50 ק''ג.

דבר מטריד נוסף:

אני כנראה לא אחדש לכם אם אומר שהמוזיקה במקומות כמו חדר כושר צריכה להיות קליטה ושטחית,ולמרות שאני הכי קרובה ללהקיא כשאני שומעת מוזיקה כזאת,אני מסכימה עם קביעה זו.מוזיקה קליטה עם "ביט" פשוט המכתיב קצב ובכך תורם לפעילות אירובית כמו הליכה על ההליכון או עליה בקרוס-ראמפ. אבל לכל דבר יש גבול...,אמור להיות לפחות.....

כמוזיקאית או סתם אדם שאוהב מוזיקה איכותית שהושקעה  בה יותר מ-0.5% אחוז מחשבה [שיר מיינסטרימי ממוצע ובפרט,בכל רשימת השמעה של פאקאצה ופריקאצה],אני יכולה להגיד לכם שאם אלוהים ,שהחריב את סדום ועמורה,היה מוצרט הוא כנראה היה שולח ברקים על המבנה של החדר כושר.

ולאלה שמפקפקים ביכולות וההערכה המוזיקאלית של מוצרט ישתכנע כעת:

המוזיקה בחד''כ כושר נהדרת...נפלאה פשוט!כמו גן עדן לכל פאקאצע בת 14.

כן,בכל חדר כושר מתנגנים טראנסים עם ביטים-בנאליים-נטולי-מקוריות-חוזרים על עצמם...מותאמים במיוחד ליכולת הקליטה של האוכלוסיה הישראלית הממוצעת [מתחת ל-40 IQ].

 אבל אצלנו,המצב הרבה יותר חמור מכך.

החדר כושר שלנו החליט לקחת צעד אחד קדימה בתרבות המוזיקה –מתצפיות רבות הגעתי למסקנה שהמאמנים עצמם מכינים את "התוכנית המוזיקאלית".

אז,נכון..,החכמים מביניכם יבינו מיד כי השילוב של מאמן ומוזיקה מבשר רעות, הפחות חכמים יבינו זאת כשישמעו:

אסון 1#:לקחת שירים ידועים כמו הביטלס ALEANOR RIGBY למי שמכיר,ולהוסיף להם טראנס ברקע תוך כדי עקירת משפטים והדבקתם בסדר שונה ללא בושה.

[המלאכה נעשית בחוסר התאמה כה מושלם שדרוש אמן באמת מוכשר לכך.]

מי שמכיר את השיר יודע שאין שום סיכוי שביט יוכל להתאים איפשהו בשיר.זהו חילול קודש.כמו להשתין על קבר.כמו לשיר ה-REQUIEM בכבודו ובעצמו בראפ!

אסון 2#:סוג אחר של מוזיקה שמשמיעים לנו בחדר כושר,יותר מתקדמת ואלטרנטיבית ממה שתיארתי למעלה,אתם יודעים..לאמיצים שבין המאמנים,

אלה הן גניחות וצווחות אינדיאניות  בגבהים שונים עם ביט ברקע ,שכל פעם  שהם מתנגנות (*1*) הן גורמות לי להעיף מבט סביבי  על כל אוכלוסיית המבוגרים במכון...סתם,לראות אם רק אני היחידה שמרגישה מושפלת ולא בנוח עם כל האינדיאנים שגונחים עליי באמצע האימון שלי.

אסון 3#:סוג השירים שיכול להתחרות עם סוג מס' 2 על התואר –סוג השירים שהכי מביך לשים בהתקהלות של בני נוער עם מבוגרים- הוא הסוג הבא:

שירים שבדרך כלל מבוצעים ע''י גברבר בן 40 לבוש בגופיה ורודה שקטנה עליו ב-3 מידות וחושפת שומני צד,מקריח ומסרב להכיר בעובדה שהוא לא אימו בן  16 שרק רב עם ההורים שלו על יציאה בשישי בערב.השירים מבוצעים בקול בכייני,לבעל הקול תמיד יש בעיית פוליפים ונזם באף.מילות השיר בדרך כלל הן:

I always fall in love with beautiful boys. Boys just wanna have fun

ו -   Vouge של מדונה.

ושוב,כמה שיותר גניחות...יותר טוב.