רשימות האפיפיורית

"ההיסטוריה בעקבותינו

 עוקבת אחרינו כמו הצללים שלנו,כמו המוות."

                                                   מייקל מרשל.

זהו חודש הבדידות.

זהו החודש בו הכי רומנטי להיות בודד ושבור-לב.

זהו הזמן  בו דמות יחידה הפוסעת לאורך שביל רטוב מגשם ,מהווה  תמונה מחממת לב

 ומעוררת תקווה  ולא מעציבה.

זהו חודש הבדידות.

האוויר הקר,והצבעים המאבנים של החורף.הריח של אחרי הגשם.

אווירה הזאת הכי טבעית לי.כאילו נועדתי בשבילה.אני חיה בה.

פתאום לא כל כך נורא להיות לבד.

The great dark:It's an empty void between worlds

The undercity- כל פעם שאני עומדת על אדמתה היבשה והסדוקה של ממלכת המתים, המילים כאילו מתייבשות בפי.

כאילו מישהו דג אותן אחת אחת מפי,להקה אחר להקה ,מותיר אותי חסרת מילים.מרוקנת,כמו ים ללא דגים.

דממה תמידית שוכנת על עיר המוות,כאילו לא רק מפי אלא, גם מפי כולם נשאבות המילים  אל תוך הנעלם.

  ואולי זה נראה כאילו להם אין  דבר נוסף להגיד אך, אין זה כך.

 הם צועקים צעקות  אילמות שאוזנינו לא מסוגלות לשמוע.שורטים בציפורניהם ,שזמן רב  כבר מתות,את  פני הקיר

המפריד בין עולמנו לעולמם.ממש מתחת לאף שלנו,אך כל כך רחוק.

העננים הקרים נמשכים באיטיות מעל אלה שחיים כרכבת רפאים אבודה המרחפת בחלל הזמן,הרחק מנקודת המוצא שלה.

רכבת ישנה המובילה משלוח חדש אל מעבר לאופק.

אין מרפא למוות.

הקור מתחיל להתבצר בעצמות.הוא הולך להישאר שם הרבה זמן.

-חודש הבדידות-