רשימות האפיפיורית

מעשה בילדה גותית קטנה

 היום התחיל בבוקר מאד לא מבטיח בדיוק כמו הערב שקדם לו.שינה מרובת כאבים של 10 שעות לא אופייניות לי חיברה ביניהם.

בימים האחרונים הראש שלי נמצא במקום אחר,לא שקוע באיש,לא טרוד,לא מודאג.פשוט לא מתפקד בצלילות רצויה.ימים אלה לוו באי הבנות רבות מהצד שלי כלפיי אחרים שאפילו לא טרחתי להבהיר. אפאטיות מוחלטת ולא אופיינית לי.אז אולי זו שאלת מהות החיים שכוריה חודרים לתת מודע שלי ולמודע הכה שברירי,אבל זה כלל לא חשוב עכשיו.

"זהו מעשה במגב,חתיכת ברזל קטנה-אך-בעלת-חשיבות-רבה,והבחור...נו,איך קראו לו...מרפי!כן כן,מרפי קראו לבחור!!

(או במילים אחרות, "משאלות-שצריך-לחשוב-טוב-טוב לפני-שמייחלים-אותן".) "

בעודי כותבת את זה ,נעשים פה מאמצים לחמם את גפיי שמאיימים לנשור ממני.בהמשך תבינו למה...

Thank god it's NOT Friday night anymore!!

אז כמו שהתחלתי לכתוב,היום התחיל בהאנגאובר ממשככי כאבים אינספור שנטלתי ערב לפני.במקום לצאת כמו כל הטרום בוגרים חסרי האופי בערב יום שישי,נשארתי במיטה והתייחדתי עם הארי-פוטר האחרון.טוב,האמת היא, שפשוט לא יכולתי לקום מהמיטה בגלל כאבים שתקפו אותי.(אל תשאלו לטרוח אילו,אני ממילא לא אענה).

עבר עליי ערב שישי מאותגר פעולתית!פשוט "נהדר"!כזה שכל  מתבגר טיפוסי היה מרייר רק מהמחשבה עליו!הפסדתם!

הייתה חגיגה רצינית בחדרי אתמול:

כל המי והמה הגיעו:מר.אקמול וחברו  איבופרופן נורופן היה נוכח,בין האורחים המוזמנים היה ניתן לחוש בנוכחותכם הבלתי נמנעת של  מר.רחמים עצמיים ואישתו מלנכוליה-רחמים עצמיים ובנם תסכול עמוק-רחמים עצמיים.

*-*-*-*                *-*-*-*

כל הבוקר שלמחרת ביליתי בהרגשה לא פחות ממבחילה על חיי.הרגשתי ריקנות,שמשעמם לי-האנשים,המקומות,התעסוקה השטחית והלא ממצאת.

היעדרותן של האמביציות שתמיד אפיינו אותי מאד העיקה עליי.הרגשתי שאיבדתי את הצפון שלי,את הגרעין שהגדיר לי כיוון ומטרות ברורות שהגדיר את מי שאני.

מסקנה-אני אדם שמשתגע מחוסר מיצוי עצמי.

חשבתי על כיוונים חדשים ועל זה שאני מיציתי את כל מה שהיה ניתן באורח החיים הזה,שמשעמם לי אחושרמוטה!!!חשבתי על איך שחסר לי הרפתקאות וספונטניות ואילו בשביל ספונטניות חסרים לי אנשים ספונטניים באופיים וברי יכולת שעשוע רבה שכן יודעים איך להינות מהחיים!!

אז הפנייה הזו היא לכם,אנשים-מגניבים-שיודעים-להינות-מהחיים:בואו להיות חברים שלי!!! ;)

לילדה שתי צמות בלונדיניות...

תמיד הרמתי את ראשי בקנאה לבלונדינקה,חברי הותיק-עתיק: תקופת התבגרותו הייתה רוויית תהפוכות וצפופה באירועים מגניבים הרבה יותר משלי!תמיד היו לו עשרות סיפורי הרפתקאות בכיכובו לספר לילדונת כמוני-

מסיבות פרועות עד אור הבוקר עם המון בחורות זולות ובחורים לא פחות זולים והמווון המווון אלכוהול זול!וסיפורי שתיה!סיפורי טיולים!סיפורים מאפיה וכיצד-הצלחתי-לברוח-מהמאפיה!סיפורים לאור יום!סיפורים לילה!סיפורי אוכל!סיפורי מכות!סיפורי גמדים ושלגיות שיכורות!הבנתם את הרעיון הכללי...גם אני הבנתי אותו והזדעזעתי!הזדעזעתי שלבלונדינקה הסטלן שחי רק שנה וחצי יותר ממני בעולם יש כמות חוויות וניסיון חיים פי 30 מזה שלי!!!!

*יש לציין,שחלק מהחוויות אף לא היו בנוכחות אלוכוהול כלל!

"ויאמר אלוהים ויהיה גשם-וירד גשם.וירא אלוהים כי טוב..."   

    הנחשול

ככל  ששקעתי יותר ויותר בביצה של רחמים עצמיים בבוקר זה כך, גדלה משאלתי לאורח חיים אחר,למשהו גדול שיתשנה-לטובה.....אני צריכה משהו...אבל מה.....

האירועים הבאים קרו כל כך מהר.

שמעתי משהו מתכתי נופל.

את חוט המחשבה הזה שלי  קטעה צרחת מצוקה שהידהדה ברחבי הבית.

"מוזר" ציינתי לעצמי והמשכתי לחלום על עולם טוב יותר.

בטח כשל עוד אחד מהניסיונות של אחותי לבצע תרגיל היחלצות מקופסאת גפרורים  שלמדה  מאיזה ספר הזוי(מאת הארי הודיני ).חשבתי לעצמי.

ואז הגיעו לאוזניי קולות צנרתיים נמוכים.הם דמו לקולות קרקור קיבתו של טרול שלא הואכל חודשים.קולות מפחידים שיגרמו לכם להתרחק ממוקד הרעש כמה שאפשר מחשש שדבר-מה יתפוצץ עליכם ממקום לא ידוע!

בשבריר שניה הקולות הצנרתיים נבלעו בקולות של גלוני מים,צוננים יותר מתגובות המבקרים לסרטיה של מאריה קארי,שפרצו תחת לחץ לכל עבר בבית.הרגשתי כמו תחת התקפה!

אני,שרפלקסיי[כן,תחיו עם זה.] אומנו למצבי לחץ קריטיים[עיין ערך-סיביר],מצאתי את עצמי בסלון מאתרת את מקור הרעש.

הודעה לקוראים:סצנה זו היא לא מקומדיה דפוקה בכיכובו של בן סטילר,סצנה זו הינה מהחיים האמיתיים.

בתוך חדר האמבטיה/שירותים

אבא שלי שהיה מכופף לתוך ארון נמוך המוצב בשירותים שלנו ,נאבק בזרם חזק ולא פוסק של מים הפורץ בעוצמה מהקיר.מבעד לרעש המים היה ניתן לשמוע אותו מסנן כמה קללות עסיסיות לאוויר.

בדקות הראשונות הכל קרה נורא מהר.היו הרבה צרחות וניפוף ידיים וריצות חסרות תועלת בדירה,בזמן שהמים החלו להציף את הבית.לא זכור לי מה עשיתי או איך הגעתי לקצה השני של השירותים.(דבר שכלל את הטיפוס מעל מכונת כביסה,מעל אבא שלי המנסה לסתום את סילון המים בעזרת כף ידו ובעיקר מעל אמא אחת לחוצה במיוחד שהתרוצצה מצד לצד בכניסה לשירותים).

ההתנהלות של הדברים בהמשך הייתה ראויה לשבך:כל בני הבית פעלו בשיתוף פעולה מדהים ויעיל.(לא לפני שאמא התעשתה  ונעלנו את הכלב במרפסת)

במשך כמה שניות נוספות אבא ניסה לסתום את פרץ המים האגרסיבי שניתז בעזרת  ידו,כמו איזה סטיב מרטין בפנטר הורוד עד שהבין שזה לא מה שיגרום למים להפסיק לנזול.

המים עלו וגאו וכבר כל הקומה הייתה מוצפת-רהיטים,ערימות ספרים,נעליים,שטיח...כולם הוטבעו.

גלגל ההצלה היחיד שלהם היה פתח הביוב בשירותים והוא נאטם חצי שנה לפני!!

אז כרעתי על ברכיי תפסתי מברג בניסיון לפתוח את פתח הביוב באמבטיה שנאטם על ידי ספק פועל,ספק אינסלטור,אך, ללא ספק-מטומטם! הייתה זו  תחילתו של מאבק בן20 דק'!

הרגשתי כמו בסרט "טומב ריידר"-פלג גופי התחתון היה מתחת למים,דיממתי בידיים וסבלתי מהיפוטרמו-כונדריה אבל השגתי את המטרה שלי!!בדיוק כשזה קרה סגרו את הברז הראשי בארון הבקרה של הבניין

ואז היה שקט......

אנחנו נמצאים בקומה העליונה ביותר של הבניין ולכן,כולו הוצף הודות לנו!שלוש קריאות הידד!!

לרגע קט פסקו מאמצי החילוץ והלצה של כולנו כדי לראות את מימדי הנזק שנגרם.

הקומה הראשונה- הוצפה.הצטברות המים בבית הייתה כה רבה שהיה נדמה שאנחנו מתהלכים באוקיינוס מיניאטורי בעל מיני-אקלים משלו ונחשולים שפשטו ברחבי הבית והתנפצו על הקירות הצהובים(על זה תודו לאמא שלי) של הסלון.

מיותר לציין, שאת השלוש שעות הבאות אחרי זה בילינו עם מגבים בגריפת מים מהדירה ומכל שאר הבניין בעל 6 הקומות שלנו.

 מכירים את השכנים הנחמדים והחייכנים שעוזרים בשעות מצוקה ומכינים לכם פשטידות לאירועים חשובים?אז אנחנו לא.

השכנים היקרים שלנו,במקום לעזור לנו בהו בנו פעורי פה-במקרה הכי גרוע הם פלטו נהמות לא מרוצות ובמקרה הטוב פשוט הביאו לנו מגבים נוספים.(הם חשבו שאם יהיו לנו הרבה מגבים העבודה תתבצע מהר יותר.)

כמו כן,לא נתתי מספיק קרדיט לפעולות של כולם.(וזה כי העולם סובב סביבי,ואני ה-כי חש!2ה.חחח )

אבל כולם היו אחלה צוות חילוץ!

עכשיו שאני נזכרת בזה,בשניות הראשונות של המהומה סביב סילון המים בחדר האמבטיה,אבא הוריד את הדלת בהינף יד סמוראי.חחח.

הזוי!אני באמת לא זוכרת מה הלך שם!:O

אבדות:

- 2 זוגות נעליים שננעלו ברגע ההתפרצות שמרוב לחץ  לא הורדו.יהי זכרם ברוך.שירתתם אותנו יפה.

-חתיכת המתכת הקטנה המזורגגת שהחליטה שלא מתאים-לה-ביתה-הישן-והיא-רוצה-מקום-חדש-לגור-בו אז-היא-פשוט-נשרה מברז המים שהיה לקיר!אני אראה לך מקום חדש,בפח!

-ארון האמבטיה שכנראה נרקב מהמים.אני זוכרת איך שבחרנו אותו,הוא היה כזה קטן...הושיט את ידיו אלינו..

פציעות:

 4 חבורות כחולות  על רגליה של אחותי המסכנה שנפלה במדרגות כאשר גרפה את המים מבניין המפלצתי הזה,2 אצבעות מחוררות שלי,כלב מבוהל אחד שצפה בנו מתרוצצים כמו עכברי מעבדה מבעד לחלון המרפסת ושריטה מנטלית לאמא שלי שלא יכולה לקבל את העובדה שזו הפעם השנייה השנה שביתנו מוצף בנסיבות מגוחכות!

והרי לכם כמה תמונות ממקום בו הדבר אירוע:

והנה עוד אחת.."מפנים את ההריסות"


אפילוג!

זהו סיפור עם לקח זעיר,חבריי!

אל תייחלו לדברים מטופשים כמו:אני רוצה שחיי יהיו מעניינים יותר,כי אתם רואים מה קורה למי שרק מעיז!

אל תייחלו לדברים אלה,תפעלו למענם-אחרת שום דבר טוב,לא יצא מזה!

מצטערת על השלשול המילולי שלי!

הלכתי לייבש את הבגדים שלי (ואת שאר הדירה)...

שבוע טוב.

Lex Karolina!