רשימות האפיפיורית

I’m not dead!!!

וזה כאילו נעלמתי מעל פני  מסכי המחשב,הוסתרתי על ידי בריוני הצנזורה הבלתי נראים,נשדדתי מעולם האינטרנט לפרק זמן שגבולותיו לא היו ידועים לי(עד עכשיו)!

העניין הוא כזה,בשבועיים האחרוֹנים לא היה לי מחשב.אדון "כשאין-לי-כח-אני-מתנתק" החליט שהוא חולה וצריך לקחת אותו לטיפול.אז לקחתי.

התחילה שנה חדשה,ולמרות רצונותיי הרבים לכתוב פוסט חגיגי של השנה החדשה לא יצא לי לעשות את זה כמו שצריך בזמן.אבל אין דבר,החיים זורמים והעכבר ממשיך לסובב את הגלגל .

אז מה איך כולם מרגישים בשנה החדשה?

השנה החדשה התחילה כמו שצריך-אחרי לילה של שלוש שעות שינה, עם מיץ חמוציות מהול באלכוהול בקיבתי,קמתי לבית הספר.

בשבוע הפותח את השנה החדשה ניתן היה לחוש בדכדוך וניתוק רגשי מצידי,אירועי השנה שעברה עוד אחזו בי.אבל כל זה נשכח,כי אני מושכת הלאה.

אם כך,עד כה ב-5.5 נקודות:

1) בימים אלה אני עוברת מיונים לצבא ההגנה לישראל הדגול שלנו,בטח לא קשה לנחש במה גיקית כמוני תחשוק לעסוק.אני עוברת מיונים לפראמדיקית צבאית.

1.5) אתמול הייתה לי את אחת ההופעות הטובות שלי עם הרכב הכי טוב שרק יכול להיות,עליה אכתוב כבר בהמשך.

2)מרפי עדין ממשיך לצחוק על חשבוני.אתמול הייתה המשמרת שלי (מד''א) ובגלל ההופעה לא יכולתי להגיע אליה.זו משמרת יחידה במשך חודשים שהפסדתי ודווקא בה הייתה החייאה!

חשוב לציין שבמשך חודשים במשמרות שלי אין שום מקרה מעניין,ודווקא כשאני לא מגיעה יש החייאה..~אההה,מזל חראאא~

וואי,מרפי!!אם אני אתפוס אותך,אני אקשור אותך לסנדוויצ' ענק ואזרוק אותך מבניין של 20 קומות,נראה איך תנחת! ;P

3) כפי שהתחלתי לספר,הגיע השלב בו הצבא מודה בקיומי ורוצה לנצל את משאביי הרבים לטובתו.

בימים אלה,אני כמעט ולא נמצאת בבית הספר-לא כי אני מבריזה,לא כי אני עובדת,לא כי יש לי דברים טובים יותר לעשות,אלא כי יש מיונים.והרבה.

בטח נתקלתם  בעיתון בכותרות כמו:"האפיפיורית נצפתה בנקודות  שונות בארץ בו זמנית" או "הרב עובדיה יוסף,מסרב לשתף פעולה ולהיפגש עם נציגת העולם הקתולי בארץ הקודש".

גם אם המיונים במספרם לא היו כה רבים,מספרם כאילו הוכפל בעיניי בגלל שאני לא הייתי רגילה למסעות עצמאיים שכאלה בארץ.

לא נעים לי להודות,אבל חייתי בבועה-לא הייתי בהרבה מקומות בארץ,תמיד תקועה במקום הקטן שבו אני גרה,כאילו מפחדת לצאת מחוץ לחומות הוותיקן-הקטן.לנסוע כמעט כל יום למיון במקום אחר בארץ יצר בי איזה חלל חדש שכעת אצטרך למלא כי אהבתי את ההרגשה של לבקר במקומות  חדשים,של לפגוש אנשים חדשים(גם אם הם אוכלים את כינים שלהם ומכבדים אחרים במזונם),להיות עצמאית יותר.

4 )אנשים-במהלך טיולי הרבים לאחרונה בארץ,פגשתי כמות אדירה של פרצופים חדשים.

חלקם הוטרדו על ידי בחורה מבועתת,שהרגע הגיעה למקום שאפילו את שמו היא לא יכולה לבטא נכון,ורצתה להיאחז ביצורי אנוש היחידים בסביבה(למרות שגם עזים הן בנות שיחה נחמדות).

בחלק מהזמן אני הוטרדתי-באחת הפעמים שחזרתי מהמיונים בצריפין,האוטובוס חזרה היה מפוצץ והיו לי שתי ברירות-מקום פנוי ליד דוס חַרד ופנוי ליד מטאליסט,שאמנם לא נראה טוב  אבל נראַה קצת יותר ידידותי מהדוס ששלח בי מבט נעצה.החלטתי להתיישב ליד המטאליסט,דבר שהתחרטתי עליו במשך שעתיים וחצי של נסיעה לידו.

לקס:

"היי,אני יכולה לשבת פה?"שאלתי למראה התיק ששכב על המושב הפנוי שלימינו.

מטלאיסט/סוג של קוף קדמון שהזכיר בן אדם:

"את יו..יו..ששש..יושבת פה!"הוא צעק עליי בטון שלא ברור לי מה הוא היה.

לקס:"או-קקקקי"....תוך כדי שאני מציצה בעצבנות לאורך האוטובוס בניסיון ראשון למצוא תחלופה למקום ישיבתי.

במשך שעתיים וחצי האורנג-אוטנג דמוי האדם שמע מוזיקה.ותוך כדי האזנה עשה תנועות מגושמות של גיטרה שנראו כמו עוויתות והן הטרידו לא רק אותי אלא, גם את שאר יושבי האוטובוס שתהו  אם צריך לזעיק עזרה בשביל הבחור המסכן.אח''כ הוא הוא ניסה לשיר משהו שהיה נשמע כמו נהמות של היפופוטמם בעת בדיקה רקטלית ואז זה היה נראה כאילו הוא צועק עליי משהו,ואז הוא צעק עליי משהו.בשלב הזה,אני התקפלתי במושב שלי,כמעט נופלת ממנו החוצה ושומעת בעצבנות מוזיקה באמ.פי 3 שלי.

ממש תוכנית אינטרקטיבית אגד הכינו לי לדרך חזרה!

5)בימים אלה אני עורכת חזרות רבות עם ההרכב לקראת הרסיטל שלי במוזיקה.רסיטל זוהי בגרות של 5 יחידות מעשיות במוזיקה-נגינה או שירה,מעין הרחבה ללימודי מוזיקה בהיקף  של 5 יחידות.

כרגע אין לי יותר מדי זמן לפרט,אבל ההנאה הכי גדולה שלי היא לשיר בהרכב ולהופיע איתו.ויש לי מזל שזכיתי לעבוד על הרסיטל שלי  עם מוזיקאים כה מוכשרים.

זה היה סיכומון בחמש נקודות על מה שקורה איתי לאחרונה מאז השנה החדשה.

ולסיום,קטע שנכתב ב-31 לדצמבר.

כמה שעות לפני כניסת השנה החדשה,כמה ימים לפני שנלקח ממני המחשב,כמה ימים לפני שנחתו עליי תובנות חשובות לגביי החיים.

-Dear diary...-

היום ה-31 בדצמבר.עוד כמה שעות מתחילה השנה החדשה.

השנה נשאר לי רק:

  ללמוד ביולוגיה (45 דק')

  להתחטב בחדר כושר (60-120 דקות)

  לנסוע לירושלים (לכמה שעות)

 למצוא את עצמי בחברת אנשים שזהותם עדיין לא ידועה לי,לחגיגות הסילבסטר.

אלה הסידורים האחרונים שלי לשנה הזאת.מרשים,לא?

לא יודעת  למה,אבל כניסת השנה החדשה תופסת  מעמד כלשהו בשבילי,הסמליות.

אני יצור אתיאיסטי וסקפטי אך, סנטימנטאלי עד כדי פתטיות- דברים סמליים כאלה מרגשים אותי ברמה מסויימת

.מסביבי אין שום התלהבות מעניין הסילבסטר.כולם נראים אדישים ופלצנים כלפיי כניסת השנה החדשה והמשמעות של הערב הזה.

עד כה.סורי על הפוסט הנוב.

מבטיחה לצמצם את הפערים ולספר על כל הדברים המטורפים שקוראים בוותיקן כשאף אחד לא רואה.

היו שלום,לקס קארולינה.

*-*-*-*שנה טובה לכולם!!!!*-*-*-*