מסדרת מלנכוליה
היא אוהבת לזעזע אותם,לראות את התדהמה תופחת בתוכם,גורמת להם אי נעימות.
היא אוהבת לראות אותם בולעים את הרוק בדריכות,מלווים אותה במבטיהם בציפייה לצעד הבא שלה.
סוף סוף נמצאה תועלת לבדידות העמוקה המכרסמת בה.
היא חזרה למתכונתה הישנה.כמו שהייתה לפני שגילתה עולם על גוונו הורוד,לפני שיכלה להיפתח אל אנשים ולסבול את חברתם,לפני שהייתה נאהבת.
ההרגשה כבדה.ונדמה כאילו היא אינה מהלכת,כי אם מרחפת בתחושה שמישהו סטר לה.
אין אנשים יש רק פרצופים ופרצופים לא מעוניינים להקשיב.
יצר הניכור והאכזבה גדלים בתוכה כאשר נופלת עליה ההבנה כי משפיל לרדוף אחרי אנשים ולדרוש מהם אמפתיה.
הם מתחמקים,לא נעים להם,לא איכפת להם.גם לה לא יהיה איכפת.בקרוב.
בינתיים עברו שבועיים בהם כל מה שרצתה זה שלמישהו יהיה איכפת מספיק כדי לעצור אותה ולהתעניין בשלומה,כדי לשבת ולדבר איתה,כדי להקשיב לה והיא בתגובה הייתה מברברת להם על הפריצה לרכושה הפרטי,על הגניבה של דבר יקר ממנה,על המחלה המתדפקת והמשאירה אותה ללא ברירה,על השדים התוקפים אותה בלילה ועל הקושי שלה למצוא לה מקום תחת השמש.
לא להעמיד פני מבין,להודות שמצבה אכן לא טוב ולהמשיך ללכת,כי זה לא מה שחברים עושים,הא?
יש בי כל כך הרבה איבה וכעס כלפיי העולם,התרדמת החברתית מאיימת להקפיא גם אותי.


המכונית המיונים

להקות צה''ל זמן איכות עם המשפחה.

בחורה שלא יודעת מה היא רוצה מהחיים
אבל כשתדע, היא הולכת לסחוט מהם את הטיפה האחרונה!
יש לי עוד הרבה מה להגיד,בהמשך.
אה כן,התקבלתי לפראמדיקים.הידד לי.