תספורת כלבים משחק ילדים?!
תספורת כלבים-לא משחק ילדים!
ביום קיץ מיוזע...לא,זה לא זה...
ביום סתווי נהדר, לא גם זה לא זה...
תבינו,העניין הוא שבישראל אין עונות מעבר.קחו לדוג' את הסתיו (*1* שבא אחרי החורף,לטענת חלק מהאנשים)
או את האביב(*1* שבא מיד אחרי הסתיו).
טוב!
ביום חמים צהוב ויבש ,כשאר הימים בישראל,אני ואבא שלי לקחנו את הכלב שלי להסתפר.אני הצטרפתי,שלא כהרגלי.
[בעלים לכלבים עם פרווה ארוכה יודעים, כי טיפול ותספורת לכלב זה תהליך ארוך ומייגע של כמה שעות.
ואילו אני ניחנתי במתנת טבע מקסימה-חוסר סבלנות.]
אתם בטח שואלים את עצמכם: "מה הטירוף בסיפור כלבים?" ובטח מניחים שאני ממש (*2*) תחונה שעושה טיפולים קוסמטיים לכלב שלה בסלון יופי?".
אז אני אסביר לכם.לכלב שלי ,שלשם הצורך נקרא לו "בבוּן",יש פרווה ארוכה שזקוקה לטיפול רב וסיפוּר.
אם להזניח דבר כה קריטי ,הכלב שלי יהפוך מכלבלב מתוק לממוּטה שעירה ומרשימה שאת פרוותה מקשטים קוצים וזרדים
(שאספה מטיוליה במדשאות) וילדים בורחים ממנה כשרואים אותה ברחוב.
פינת ה-WTF?!
*1* כיתה י''א.
יש תמיד איזה אחד,טיפוס כזה שכמה שהוא אפס הוא בטוח שהוא יודע הכל.ההפך הגמור הוא כמובן הנכון,ברמות אבסורדיות.
גם במקרה הפרטי הזה.
במהלך אחד משיעורי החינוך טען אותו גאון כי המחנך טעה כאשר אמר שאביב בא אחרי החורף.
בארשת פנים מרוצה ונפוחה שתמיד מצויה על פניו הוא הסביר למורה שהאביב מגיע אחרי הסתיו.
את מה שקרה בהמשך ניתן היה לצפות מראש- לקחו אותי למיון כי כנראה צחקתי כל כך עד שהפסקתי לנשום והכחלתי,
וכך גם שאר הכיתה.
עכשיו שאני חושבת על זה,ניתן להקים אתר שלם המוקדש אך ורק לפנינות החוכמה של גאון הדור שלנו,ובניהם שלושת הגדולים:
1#:
"מה זה ניאו-נאצים?"בחור בן 17 בשיעור ספרות.(בן 17 בגופו,אך..איך נגיד את זה בעדינות..,צעיר במוחו.)
2#:
"מתנחלים הביאו את זה על עצמם!הם כמו ערבים" דיון כיתתי עמוק שמסתבר היה פתוח גם לסוג הפרימיטיבי ביותר של קופים.
3#:
"איכס הומואים!......(5 דק' אחרי).......וואי!ג',אני אזיין אותך בתחת,אל תעצבן אותי!"
יאפ.
"אההה ,לחבר שלי יש חבר שסיפר לי על חבר של חברה שלו"....סתם :P
ºººººººººººººººººººººº
בעודי נכנסת לאוטו( ותוך כדי כך מקריבה את רוב היום שישי שלי) ,גיליתי שהספרית היקרה שלנו נמצאת 35 דק' נסיעה מאיתנו.
ממש יופי.פשוט נהדר.לא יכלו למצוא ספרית רחוקה יותר?באילת למשל.
במהלך הנסיעה הזאת נאלצתי להתמודד עם בבוּן מתלהב ומקפץ שהתנהג כאילו נוסע פעם ראשונה במכונית.מקפץ עליי.
ולשם הדיוק,על הבטן הכואבת שלי באותו זמן.
כעבור חצי שעה שבה הספיקה הבטן שלי להתמלא בסימנים כחולים וחולצתי להתכסות בפרוות ממוּטוֹת,הגענו לחור כלשהו,
מעין ישוב קהילתי.
הישוב-
קטן וצפוף.וכשאני מתכוונת קטן וצפוף אני מתכוונת שאת הישוב מילאו בתים בינוניים בגודלם ומתקלפים במראם,
משאירים מעבר של 60 ס''מ להולכי רגל ומכוניות ביניהם.אין לי מושג איך הצלחנו לעבור שם עם המכונית.
אילולא המכונית הרובוטריקית שלנו, שהופכת לטמפון כשצריך,בחיים לא היינו מצליחים לעבור.
הבתים בישוב היו בנויים עד כדי כך בצפיפות שניתן היה לדלג ממרפסתו של בית אחד למרפסתו של הבית שעומד ממול ,
בצד השני של "הרחוב".
עצרנו איפה שהשלט הורה לנו.ממש מול חצר ביתה של הספרית.
בתוך החצר ,שהיה נראה כי הלכלוך המרושע גירש החוצה כל זכר לצמח או לדבר אחר חי,קיבלו את פנינו שלושה כלבים בגדלים
וגזעים שונים.קיבלו את פנינו?התכוונתי ל-התנפלו עלינו וגרמו לנו לברוח חזרה לצידה האחר של הגדר.
( *1*, "מה,צמחים הם יצורים חיים?")
בתוך החצר עמד בית קטן מימדים ,דמוי קרוואן ,שדלתו הלבנה והמתקלפת הייתה פתוחה.בפתח הבית עמדה היא.....
המשך יבוא...
תנו לי לספר לכם על הספרית שלנו...הספרית,נקרא לה בשם של גמדונת- "טרימפיה"(ותיכף תבינו למה),
היא יצור מוזר ומלא ניגודים.היא קופצנית וחייכנית אך אנטיפתית.(אלא אם כן,יש לך פרווה שמכסה את כל גופך
ואת צרכיך אתה עושה על הדשא.)
גובהה השתרע על פני 1.40 מטר.היא הייתה בלונדינית.גמדה חמודה ומפורסנגת.
אשת ניגודים של ממש-גם במראיה היו דברים שהיה נראה כי לא יכולים להסתדר ביחד-
מצד אחד,לסבית שמסרבת להיכנע לשלשלאותיה של החזייה שלא מאפשרות לכל אבריי גופה להיטלטל לכל מיני כיוונים אקראיים.
מצד שני,היה לה חוטיני...מפתת כלבים.
חזיז ורעם!חשבתי לעצמי.עם בלבול כה רב מזמן לא יצא לי להתמודד.כעת איך אוכל להדביק עליה תווית שטחית וברוטאלית?!
בָייקרית?פריקית?לסבית?פאקאצע?אונסת כלבים?חייזר?איימישית?עעעעעעעעעעע!
~גלגלי מוחי השתגעו ותקתקו בעצבנות~
[כן,אתם מניחים נכון,יש פה מוסר השכל בין השורות.איפשהו..תצטרכו לחפש ממש טוב בשבילו.חח]
את סוגיית משבר הזהות הזה לא הצלחתי להבין עד שבעלה הננסי של הספרית לא נכנס לדירה וההנחה הראשונה נתבטלה,
אמנם לא מיד.
מכירים את הרגעים האלה שאנו נזכרים פתאום שאנחנו אנושיים ומרגישים רע עם עצמנו? מצפון קוראים לזה.
(והשאלה הייתה רטורית,לרובכם אין את האיבר הזה כלל.)
היה לי רגע הארה שכזה, ואז חשבתי לעצמי:
"היי,קארולינה,איזה אדם נורא את! לסרקזם שלך אין גבול,הכל בשבילך חומר לפוסט.בושי לך!
איך שאת בוחנת כל פרט תחת עדשה של ציניות."
~חיוך שטני ומרוצה הצטייר על שפתיי לחלקיק שניה.טפחתי לעצמי על השכם~
לדוגמא,את מקלחתה הגמדונת חלקה עם עצמה,בעלה,ולקוחותיה.
כן,כן,לקוחותיה-מזילי הריר או בעלי הפרעושים.בעלי הפרווה הקצרה,הארוכה או המסורבלת.
הם בטח נכנסים למקלחת ויוצאים משם לבושים,בפרווה.אני חשבתי שזה חמוד.
אז הורדתי לרגע את מצנפת הסרקאזם שלי וחשבתי לעצמי:
היא גרה בחור קטן ומרוחק ממוקדי רעש ומעמסה,עם 3 כלבים,גינה ובעל ננסי חמוד כמוה.חיים טובים יש לה.
אפילו שהיא מנקה לכלבים אחרים את התחת,דבר שיוצר בטח מתיחות מצידם של כלביה.
חיים שקטים ונחמדים.לא משנה איך היא נראית או מתנהגת,טוב לה עם עצמה,ולהם ביחד.
[כן,גבירותיי ורבותיי,מצאתם אותו.]
פאוולין-זה משמין!
את חוט המחשבה האופטימי הזה קטעה ~צווחה היסטרית-מסמירת שיער-קורעת עור-תוף!~במהירות היא פילחה את
צלילי השלווה הפרווריים של המקום והביאה את כל שוכני החדר למצב חירום גופני כלשהו.
זו לא הייתה צווחה רגילה שלאחריה אפשר להרים גבה ולהמשיך בעיסוקיי היום יום שלך,הוא לא,רבותיי!
צווחה זו הזכירה קריאת קרב מסתערת של תרנגול שמן ומרושע למראהו של פולש גרמני בלול שלו!
[האם זה בעלה שמתאמן בקראטה ננסי?האם זו השכנה שמשחקת משחקים אסורים עם האינסטלטור?
או האם זו הזקנה ממול שמבצעת את הטקס הפאגאני השבועי שלה-אכילת ילדים קטנים?]
"טרימפיה" שזיהתה את המבט המבוהל על פניי מיהרה להסביר את מה שאירע רק הרגע והיה נשמע כמו תחילת מלחמת עולמית שתרנגולות מנהלות אותה. (נו,כמו בצ'יקן אינוויידרס!).
אני:OMFG,?!WTF
טרימפיה:"יווהווו הווווו!אהה....הממ...זה אהה...איך אני אגיד לכם .טווסצי'ק!כן כן,טווסצ'יק!
לקס המגניבה:?"טווס?שאלתי בקול המעיד על קליטה משובשת."אולי טייס?" (טייס קרב שמשתתף במלחמה שהרגע התחילה..
הרי שמענו את הסירנה..)
הסתבר שזה היה אכן טווס ולא טייס קרב,והוא היה שייך לשכניה.(לאחר שבישלו את תרנגול המחמד שלהם למרק,
הם אימצו את החיה ההיסטרית הזו כשעון מעורר.)
לפי דבריה,השכנים כבר התרגלו והשלימו עם מר גורלם."עם העובדה שהטווס הזה מחזיק את כולם בביצים".חשבתי לעצמי אך,
התאפקתי מלהגיד.
היא גם סיפרה שיום אחד כאשר קול הטווס לא הדהד באוויר האזור ברדיוס של 5 ק''מ,כולם איחרו לעבודה.ואילו היא,בשמחה הסיקה כי מישהו מהשכנים הניח את ידיו על החיה המצווחת.
מיד יבוא הלקח:
לקח:"מסקנות פזיזות שכאלה עלולות להביא
לעוגמת נפש עם גילוי העובדה שאין הן נכונות"
זה בדיוק מה שקרה לספרית שלנו.
כשלוש וחצי שעות מעייפות עברו.שלוש וחצי שעות של ליקוקים,שריטות וכאב רגליים(בבית הגמדים לא נמצאו כיסאות במימדי אדם ממוצע) אז נאלצתי לעמוד.
בגדול היה נחמד,אהבתי אותה.והבטחתי לבוא לבקר.
ואילו אתם ילדים, מקווה שהחכמתם מהפוסט הכה חינוכי שלי!אני מרביצה בכם ערכי מוסר לחיים!
מקווה שלמדתם לא לשפוט אדם על פי סטיגמות ולא להדביק עליו תוויות.
מקווה שלמדתם שאושר פנימי הוא שבאמת חשוב. וכסף לא יכול לקנות אושר אמיתי.
מקווה שלמדתם שאם יש לכם כסף עודף ואין לכם מה לעשות איתו,
אתם תמיד יכולים להביא אותו לאפיפיורית קארולינה והיא כבר תדע מה לעשות עימו.
מקווה שלמדתם משהו!
יום טוב!
עד כה תלונותיי לציבור!
עד הפעם הבאה
Lex Karolina.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Karolina.
Oh,how delightful...