רשימות האפיפיורית

פרולוג-המרדף אחר שמועה...e

לפני כמה ימים אני וארנב וורוד,נסענו למרכז ירושלים כדי לחפש את החנות האגדית שמוכרת את החולצות הכי מגניבות בעולם.

(או כך לפחות סיפרו לנו עליה.)

מכיוון שערכתי כבר כמה ניסיונות  למצוא את החנות הזו אך, היא כמו פאטה מורגנה נעלמה משדה ראייתי ככל שהתקרבתי אליה,הפעם החלטתי להגדיל ראש ולקחת איתי מדריך לדרך.

עטפתי את עצמי במיטב הבדים העבים והמחניקים של החורף,הצטיידתי בכובע רוסי למדי ויצאתי לדרך.במרכז י-ם פגשתי

 את הארנב הורוד שבדיוק חזר מיום עבודה נורררא מפרך של רביצה על התחת בתשלום.

חלק א'-הומלסטוקרטים

מרכז ירושלים,הוא גן עדן של הומלסים,הם עושים טונות של כסף ביום .

מרכז י-ם, מקום בו קווי ההיגיון מתהפכים,זהו המקום היחיד בו ההומלסים הם עשירים יותר מהאנשים שנותנים להם כסף.

(שאם  רשימות הנתונים היו מדויקות יותר,חלק מהומלסים היו נכללים ברשימת "האנשים הכי עשירים בישראל")

הארנב השמן הורוד שידוע כאוהב נושאים השנויים במחלוקת ושערוריות,במקרה,במקרההה,גם "אוהב" מאד את ההומלסים האריסטוקרטים.

אחד "מהמסכנים" האלה,נקלע לדרכינו בעודנו מחכים ש"המדריך" שלנו יסיים לעבוד.

[מה קרה,כולם עובדים]

הארנב השמן הורוד,שמטעמי פוזה אקרא לו "האשמור",סיפר לי שההומלס הזה מנהל חיים כפולים,אך מתוחכמים להפליא:

-האשמור סיפר כי הוא כל יום נמצא פה.כל בוקר,אבא שלו מוריד אותו פה במיוחד כדי שיאסוף כסף.ושאנשים ראו אותו אוכל

 במקומות שהומלס לא יכול להרשות לעצמו לממן.

-אני הרגשתי מרומה ועשוקה."יצא לי כבר להביא לו כסף"

האשמור  שהחליט כי הצדק צריך להיעשות,החליט לקחת את החוק לידיו-

בתחילה הוא ביצע הסטה המונית ברחובות מרכז העיר נגד אותו הומלס.וכאשר אותו אדון אריסטוקרט מזדיין פנה אלינו,

האשמור החל להטיף לו על נפלאות העבודה ועל הנבזיות בלשקר לאנשים בפנים מדי יום תוך כדי הפעלת לחץ על רגשות הרחמים שלהם.

כמובן שאותו הומלסטוקרט ניסה להצדיק את עצמו ולהבהיר שהארנב הורוד הוא האדם הרע פה בעצם שמציק להומלס מסכן.

כאשר כל זה הפך לוויכוח סוער בין השניים,שמתי לב שעל פניו של אדון אריסטוקרט התחלפה

 הבעת הפנים.שונה.לא הבעת פנים של הומלס אלא,של אדם ערמומי שיודע בדיוק מה הוא רוצה וכיצד הוא הולך להשיג אותו.

של אדם שיהרוג כל אחד שינסה לגזול ממנו את הטרף שלו.

מכיוון שאנחנו כל כך לא דבקים באמונות שלנו וכי אנחנו פדלאות לא נשארנו ונלחמנו על עקרונותינו.נטשנו.

חיכינו קצת ל"מר.מדריך" שלא טרח להופיע.מיותר לציין כי לא מצאנו את החנות.

יכולתי לכתוב על אכזבתי ש"הייתה לחלום ילדות שהתנפץ  על הסלעים הקרים  של ים הבגרות" ,לולא ההמשך של הערב היה כה אטרקטיבי.

-*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*-

פינת ההפוגה:

*באחת המשמרות במד''א יצא לי לפנות לשערי צדק אדם בשם אלדין.

"אבל אמא תמיד אמרה שאלדין לא באמת קיים. "

-*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*--*-*-

וחזרנו...

אחרי טירטורים אין ספור בקור,החלטנו שאם לא ניכנס להתחמם היכנשהו יקפא  לנו התחת ואז הוא ינשור.אחרי שאכלנו במוסד פראיירי,נכנסנו  לבר חשוך ואפל עם מוזיקה טובה.

'חלק ב':ה-בר.

"הבר מעוצב בסגנון ביתי וחמים.פשוט מזמין אליו אנשים ששמעוניינים לשבת ולהינות

מבירה טובה באווירה ביתית. " וינטג' מגזין.

 אני באמת לא מבינה איך אנשים לא נוהרים אליו בכמויות מסחריות.כיף לי לשבת בו.

בברים הכל מבוסס על 2 דברים עיקריים דברים-

אווירה-חשוב שבבר יהיו יחס,עיצוב,ומוזיקה טובים כדי שיהיה נעים לשבת בו.

וכמובן,מגוון האלכוהול.

לא הייתי רוצה לשבת במקום שמתיימר לקרוא לעצמו בר אבל מוכר רק קרלסברג וטובורג שאפשר להשיג בכל קיוסק.

בלי הדברים האלה, אתה תשב על הכיסא פלסטיק שהביאו לך,תבלע את ההייניקן שלך כשריהאנה צורחת לך בתוך המוח,

ולעולם לא תחזור לשם.

כאשר אני וחברי הארנב הורוד נכנסנו לבר , הוא תסס חיים,נכון לאותו ערב. ישבה שם חבורה גדולה של חיילים שרובם עשו רושם שלמרות ההגדרה האזרחית שלהם,אשכיהם לא ירדו עד הסוף.

כל זה הפריע לי פחות ופחות ככל שרמת האלכוהול בדם שלי עלתה.(והיא פשוט זינקה בבת אחת.)

פינק ראביט הזמין לעצמו חצי ליטר בירה ואילו אני, החלטתי שאני יותר מדי מאוכזבת ומלנכולית באותו ערב מכדי לשתות,יענו "אלכוהול לא לרמה שלי".

אבל הארנב התחמן הזה,"שמאד" דואג לשלום הכבד שלי, נזכר שלא מזמן רציתי לנסות את נפלאות האבסנט.אבל מכיוון שהתענוג עולה 130 ש''ח ,נאלצתי להסתפק בג'ין מסריח באותו ערב.

*-*-*-*-*-*-*-*-*

‹★אבסנט★›.כן,כן,אותו משקה ירקרק וזוהר שהאחים ב"יורוטריפ" שתו רגע לפני שהתחילו למזמז אחד את השני. אותו משקה שמעורבותו במהלך ההיסטוריה מכרעת!אותו משקה ששתו מלכים ובני אצולה במשך הרבה שנים.אותו משקה שבגללו ואן גוך כרת לעצמו את האוזן ושלח אותו במעטפה. אותו משקה נפלא שבמקור גרם להזיות והכיל 80% אלכוהול!!!!!

*-*-*-*-*-*-*-*-*

מתישו בעבר,ראביט אמר  לי בגיחוך מזלזל שמרמז על סף האלכוהול הנמוך שלי בגלל היותי נקבה- ששני שוטים של אבסנט יגרמו לי לשיר בהודית ולרקוד ריקודי עם הונגריים.ואני שמאז ומתמיד רציתי לשיר בהודית נדלקתי על הרעיון.

אז מר.ראביט  הציב בפניי אתגר,הוא הזמין לי צ'ייסר של אבסנט ירוק.

מכיוון שמעולם לא שתיתי משו עם יותר מ-60%  אלכוהול,פחדתי להביך את עצמי מול יושבי הבר שמנוסים בבליעת נוזלים חריפים והריסת הכבד שלהם בשיטתיות.כבר תיארתי לעצמי איך אני מתחילה לפרכס על רצפת הבר,תוך כדי שהעיניים יוצאות לי מהחורים וכולם עומדים במעגל סביבי(כולל הבחור הבלונדיני החמוד שסימנתי לעצמי את קיומו) ומצביעים עליי בלגלוג שיכור "הנה,הנקבה שלא יודעת לקחת אבסנט כמו שצריך" הם אומרים.

אחרי שראביט איים כי ירתום לעזרתו את כל יושבי הבר לעודד אותי לשתות את האבסנט(דבר שהיה מפנה את תשומת לבם של אלה שבמקרה עדין לא שמו לב לנקבה שמביטה באימה על צ'ייסר האבסנט כאילו היה רופא שיניים), נשפתי את האוויר בחדות ובלעתי את האבסנט.

~אבסנט~אבסנט~אבסנט~אבסנט~אבסנט~אבסנט~אבסססננננטטט~

עצמתי את עיניי,והתפללתי לאלוהי האלכוהול שירחם אל הושט הצעירה והתמימה שלי שלא ידעה את זעמו של האבסט עד כה .

זה מה שהלך בתוך הראש של באותם רגעים:

אההההההההה!!

אה.

רגע,זה לא כל כך נורא,זה כמו וודקה.

מה כל המהומ..עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

              עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע <<.בנקודה הזו בערך התחיל לשרוף לי כל  תא שנקלע בדרכו  של האבסנט בדרך לקיבה שלי.התגובה האיטית.

התקשיתי לנשום וראיתי כוכבים בעיניים.

חלק ג'-אפילוג

כככככככככככןןן,ילדים,זה היה דוד אבסנט ירוק בגרסא המסחרית-מצונזר יותר,לא גורם להזיות,עם אחוזי

אלכוהול נמוכים יותר ובכלל לא ירוק כמו ביורוטריפ! אבל היה בהחלט שווה את זה.

[בעיקרון האבסינת' המקורי חוקי רק במדינה אחת,נדמה לי ברומניה[?]]

צ'ייסר אחד סיחרר אותי מספיק כדי שאגש לדבר עם הבלונדיני ההוא שנראה כמו הסולן של צ'ילדרן (לפני שהוא גילה

ששיער בלונדיני ארוך וחלק זה מה שישיג לו בחורות.)

אחרי האפילוג-כאשר המוח מפסיק לעבוד ופועלים רק האינסטינקטים הבסיסיים:

לחלק הזה אקרא-"השיחה עם אלקסִי לאייהו"

כי כך קוראים לסולן של צ'ילדרן אוף בודום.

הוא החל לפלס את דרכו לשירותים בהליכה מסוחררת משתדל להתגבר על מחשולי הדרך בכך שמשעין את גופו על כל

מיני עצמים דוממים על מנת להחזיר את שיווי המשקל לגופו.

אני הייתי בדרך לשירותים.

כאשר התקרבתי לשם האדם נראה המום ומבולבל למראה הכתובת שהייתה תלויה על הדלת השירותים, "שירותים".

כאילו הוא לא ציפה לה.

אני מיד חשבתי שאהיה ממש מרושעת אם לא אבהיר את בלבולו.התקרבתי אליו עם חיוך תחמן על פניי,או שמא הייתה זו

 הבעת פנים של בחורה שיכורה.

אני:"היי, אתה יודע איפה השירותים?"ניגשת אליו במבט תמים ומתחנן לעזרה. "חחחח,נראה לי שמצאתי אותם.הם  ממש

פה." מצביעה בשביעות רצון של ילדה בת 12 מהצופים על הדלת בשירותים.

הוא: בוהה בי בעיניים מרובעות לגמרי ובמבט אטום שמראה על אפס הבנה.המידע לא נקלט.

אני: לא וויתרתי,לא איבדתי את העשתונות.אני פועלת טוב תחת לחץ!

לא היססתי לנצל את המיטב שיצא מחיי במחנה אימונים סיבירי עד גיל 7,החלטתי לנסות לדבר איתו ברוסית.

"טי איסשיש טואלט?זאבלודילסיה?"

הוא:"ממשיך לבהות בי.המבט המבולבל הופך למשהו עוד יותר מוזר שקשה לתאר, כאשר הפה שלו מתעוות:"ווֹוֹוֹוֹאאאאוּוּוּ וּ וּ"...

הוא נהם עלי בקול באס.החל למצמץ מהר בעיניו כאילו הרגע ראה חייזר בתחפושת של אלביס.

"שאאאאם תאאאפוּוּוּס".

-*-**-*-*-**-*zZzZzzZzZzZZ-*-*-*-*-*-*-*

באותו רגע הבנתי שביני לבינו שומדבר מעולם לא יצליח וזאת מכיוון שאחד הקריטריונים לבחור אצלי הוא מנת IQ מעל ה-60. :)

אז מה זה היה?

מאז יצא לי לספר לכמה אנשים את התקרית,גם הם התקשו להסביר לי את פשר העניין למרות היותם גברברים.חלקם טענו שהוא בהה לי בחזה,חלקם טענו שהוא היה האח הדאוּן של אחד החיילים והם הוציאו אותו כדי להשיג לו זיון סופסוף.ואני?לי יצא סיפור שאוכל לספר.

סיפור על מעלילותיי בארץ הבירה והסקס המזדמן. :)

סופ''ש טוב,ילדים!

ואל תשכחו להתשמש במר.כובעון!כי "בלעדיו,אתה לא נחשב"