לנצח את הפרעת האכילה

קודם כל אני מתנצל על כך שאני לא מספיק לענות לכולם, ועל מנת להקל עלי אשמח אם בתגובות תוכלו לציין אם אתן מעוניינות שאגיב בחזרה.

חלק מכן שואלות: אוקיי, אז מה הפתרון? מה עושים? אני שמח על השאלה והלוואי שהיה לי פתרון קסמים, כזה שאפשר לתת באינטרנט בשתי שורות. מצד שני, אם הייתי מבטיח לכן פתרון כזה, הייתן מאמינות לי?  אני בטוח שהייתן חושבות שאני קשקשן - והייתן צודקות.

שיהיה ברור - דעתי היא שאין תחליף לטיפול. פגישה עם רופא משפחה, דיאטנית (זה משהו פשוט לגמרי, כולכן שייכות לקופת חולים כזו או אחרת ובכל קופת חולים יש דיאטניות שיודעות בדיוק עם מי יש להן עסק), טיפולים בקהילה, טיפולים פרטיים, טיפולים ציבוריים. אתן יכולות לבחור את סוג הטיפול שנראה לכן יותר מתאים - אבל חייבות לבחור במשהו. נכון, זה אומר להכיר בזה שיש בעיה, ומתחת לגיל 18 גם להיעזר בהורים בדרך כלל, אבל אין ברירה. ותנו לי "להפתיע" אתכן - רוב ההורים שלכן כבר יודעים שמשהו לא בסדר גם אם אתן לא מדברות איתם על זה.

אני בטוח שהרבה מכן יירתעו מכך. אני מניח שחלקכן חושבות ש"לא מגיע" לכן טיפול, או שהבעיה לא מספיק חמורה, או שכלום לא יעזור. לעניות דעתי זו טעות: לא חייבים להגיע למצב קריטי כדי לקבל טיפול, לאף אחת לא מגיעה הפרעת אכילה, ובנוגע לייאוש - טוב, ייאוש זה הדלק של הפרעת האכילה. היא פשוט מתה שתרימו ידיים.

לסיום, יש לי בקשה: אנא, אל תהפכו את התגובות בבלוג הזה למגרש המשחקים של הפרעת האכילה. אל תכתבו לי כמה אתן שוקלות, מה הגובה שלכן, מה ה BMI שלכן, ומה התפריט שלכן. אני לא צריך לדעת את הפרטים האלו כדי לענות, והדבר היחידי שזה יגרום זה לכך שכמישהי אחרת תקרא את התגובה, כל מה שיעבור לה בראש זה הקול של הפרעת האכילה שעורך השוואות. יש לי את האופציה למחוק תגובות ובכך בעצם לשלוט על מה שיכתב, אבל כרגע אין לי כוונה לעשות את זה. אני מעדיף לקוות שתיענו לבקשה שלי מרצונכן.