לנצח את הפרעת האכילה

השאלה כיצד להתמודד עם תופעת ה"פרו אנה" עולה מדי פעם על הפרק, בדרך כלל על ידי מי שטוען שצריך לחסום ולא לאפשר לבלוגים ולפורומים כאלו להתקיים, ובימים האלו הנושא שוב על הפרק, בעקבות לחצים על ישראבלוג. ברור שהכוונות של כולם טובות בסך הכל, אבל אני מחזיק בדעה שעדיף שהקולות הפרו אנורקטיים יישמעו דווקא במקום שבו אפשר גם לענות להם, אחרת הם מתחזקים ולא נחלשים. מצד שני, אני חושב שנורא חשוב שיש קהילה אנטי אנורקטית שיכולה ורוצה לסייע במאבק (ואני חושב שהמאבק הזה הוא גם מאבק חברתי, לא רק אישי). אז כדי לנצל את הכוח שיש לקהילה הזו, ובמטרה לסייע לה לנקוט עמדה בריאה ואנטי אנורקטית, הנה כמה כללי אצבע לתגובות אנטי אנורקטיות בבלוגים פרו אנורקטיים:

 - חשוב נורא לא להטיף ולא לשפוט. בסופו של דבר, אף אחד ואף אחת לא בוחר באופן מודע לסבול מהפרעת אכילה. מניסיוני, תגובות בסגנון "קחי את עצמך בידיים וצאי מזה" או "את עושה לעצמך נזק" רק גורמות לניכור וכעס, כי הן מניחות שמי שסובל/ת מהפרעת אכילה בוחרת לסבול ויכולה פשוט להפסיק תוך רגע - וזה לא נכון.

 - צאו מנקודת הנחה שאתם לא מבינים. הפרעת אכילה היא הפרעה מורכבת, ואנשים הם יצורים מורכבים. הפרעת אכילה לא מתחילה ובטח לא נגמרת ברצון להיות רזה, כך שתגובות בסגנון של "רזה מדי זה לא יפה" או "אפשר לרדת במשקל בצורה בריאה" עלולות גם להכעיס ולהרחיק, כי, שוב, הן יוצרות את הרושם שמי שמגיב יודע יותר ומבין יותר ממי שהתגובה מיועדת אליה.

- שאלו שאלות. אמיתיות, כאלו שאין לכן את התשובה עליהן. שאלות על המחירים שהעיסוק הזה גובה, שאלות על המחשבות שעוברות בראש, שאלות על החלומות והשאיפות שהיו שם לפני הפרעת האכילה, וסתם שאלות, שבכלל קשורות לדברים אחרים. אחד המחירים של הפרעת אכילה הוא שאין פניות לחלקים האחרים של החיים, ולפעמים קשר אמיתי שלא סובב סביב ההפרעה הוא הדבר הכי אנטי-אנורקטי שיכול להיות.

- אל תנסו להציל. לפעמים כשאנחנו נכנסים לתפקיד ה"מושיע" אנחנו לא באמת חושבים על הזולת, אלא על עצמנו, על ההרגשה הטובה שזה יעשה לנו ועל כמה נעים לנו להיות כל כך נדיבים. הבעיה היא שכשאנחנו עושים את זה אנחנו מקטינים את מי שעומד לפנינו, הופכים אותו לחסר אונים. אל תנסו להציל, כי בניגוד למה שכתבתי בסעיף הראשון, ההתמודדות עם הפרעת האכילה היא דווקא כן בחירה שמי שסובל/ת צריכים לעשות בעצמם.

אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים לעזור להם לעזור לעצמם, למשל בכך שתפנו אותם לכתובות סיוע, לבלוג שלי, לפורומים אחרים ברשת, כמו פורום הפרעות אכילה בסטארמד, לקו הסיוע של שחף, ליועצת בבית הספר, להורים, וכו'.

- נסו ליצור קשר אמיתי, לא מבקר ולא שופט, אחרת מי שמפרסמת בלוג פרו אנורקטי תהיה בקשר רק עם אנשים אחרים הסובלים מהפרעות אכילה, מה שבהחלט עלול להזין את ההפרעה ולהוביל להתדרדרות במצב  (אבל אל תנסו להחליף איש מקצוע, זו אחריות שיכולה להיות קצת מסוכנת).