השקט שבחוץ והרעש שבפנים

בזמן האחרון,אני לא מצליחה לכתוב כלום

אני מתחילה קטע וניתקעת!

ולא מצליחה להמשיך.אז אני מתחילה עוד קטע ושוב ושוב

אבל אני לא מצליחה ללכת לאיבוד בפנים להרגיש את זה כמו פעם

לדמיין את זה קורה בראש.

עבר כל כך הרבה זמן מאז שכתבתי קטע טוב

שאני  מרגישה כאילו מישהו בא אליי בלילה ולקח מימני

את המתנה שפיית השיניים נתנה לי כשהייתי קטנה לכתוב.

לכתוב באמת מהלב ומהנשמה להוציא את כל החרא הזה החוצה מתוכי

להרגיש את ההקלה זאת אחרי שאני כותבת משהו שאני מתכוונת אליו.

אבל אני לא מצליחה והכי גרוע זה שאני לא יכולה להסביר למה.

בסוף אני יצטרך לעשות חוקן.

למה תמיד הכל חייב להרס?

למה אף פעם אסור לתכנן דברים?

לה אי אפשר להיות אופטימי בעולם הזה..

ולמה המקלדת המטומטמת הזאת עדיין קשה!!!!!

היא כאן כבר שנה..

אני צריכה מישהו

שיראה לי מה אני שווה

אני צריכה מישהו שיגיד לי

כמה אני מושלמת ויפה

אני צריכה מישהו

שיעודד אותי כשרע לי

וישמח איתי כשטוב לי

אני צריכה מישהו שיעזור לי

להתגבר על הקשיים

שיתן לי להיות אצלו כשאני בריב עם המשפחה

אני צריכה מישהו שיאהב אותי

מישהו שאוכל להחזיר לו אהבה