כלכך חיכיתי לעשות משו היום, לראות אנשים, לעשות משו שלא קשור לבית או לעבודה.
תמיד משו חייב להידפק.
אני מרגישה כאילו שלאט לאט אני נסגרת בתוך עצמי ונהיית אדישה לכל מה שקורה מסביבי. כבר לא אכפת לי משום דבר, כבר לא אכפת לי להיות שעות בחדר ולהסתכל על התיקרה, ואני פוחדת שבסוף לא יהיה לי אכפת שנשארתי בודדה לגמרי. לבד.
אני כלכך צריכה לראות היום מישו שיחבק אותי, שיגרום לי להרגיש קצת אהובה.
אבל אפחד לא באמת יכול.
סמסים לא קונים אותי, לצערי. מעשים לעומת זאת- כן, ואפילו מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
