אתמול בלילה העין קצת הציקה לי, והבנתי שיש לי דלקת.

אמא שלי העירה אותי בבוקר, כדי שנלך לרופאה שתיתן טיפות או משו.

"את צריכה ללכת לבית חולים! אולי גם יאשפזו אותך.."

אני ואמא שלי הסתכלנו אחת על השניה במבט של: "וואו. מגזימה זאתי.", אבל כשהגענו לבית חולים הבנו שזה לא ממש הגזמה.

הרופא [הסקסי, אם יורשה לי להוסיף] אמר שאני יכולה ללכת הביתה, אבל שאני יכולה גם להתאשפז. החלטתי לחזור הביתה, מחר בערב ללכת לביקורת אצל הרופאה ואז נחליט אם להתאשפז או לא.

בקיצור, כל שעתיים אני צריכה לשים טיפות [שזה ממש מעצבן], אין עדשות עד להודעה חדשה [אני אהיה כלכך מכוערת!!! ], ואנלא יכולה לצאת מהבית, כי כשיש אור אני מרגישה שהמוח שלי עומד להתפרץ דרך העין.

נפלא.

סקסי, אה?

"נמאס לי כבר מהדרמות האלה!"

"לא נורא שחר. במילא לא נשאר לך עוד הרבה זמן."

אני צריכה לצאת מהבית הזה.

כמעט, אבל לא.

בא לי לצעוק חזק חזק חזק חזק חזק.

מה הייתי עושה בלי הטיוטות?!