ענבר: "אפשר לחטוף את גלעד ולקחת אותו למגדל גבוה, ולהפחיד-"
לימור: "את יושבי הטירה."
גלעד מִשטנקר.
אבא: משהו על מרחקים ועל זה שזה יעבור לי.
אני שמחה שמישהו מתייחס ברצינות לדברים שקורים לי. לפחות זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה. לעזאזל, למה כל דבר שאני עושה נכנס לקטגוריית "היא צעירה וזה יעבור לה"?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ברווז בצנצנת