הסתבר לי לפני המון המון זמן [יותר מהראוי להתעלם ממנו] שתוייגתי במשחק שבע העובדות. אז בבקשה:

   אני שונאת שמקדישים לי שירים. שונאת ששירים מקבלים יותר משמעות ממה שהייתה להם בהתחלה. לא רוצה לשמוע שיר ולחשוב על משהו אחר. לא מעניין אותי כמה זה מתוק ונוגע ללב.

   אני מנגבת נשיקות. בעיקר את הרטובות, אבל בדרך כלל גם את אלה שלא משאירות שום דבר אמיתי על העור שלי. אני לא אוהבת את ההרגשה [גם אם דמיונית] שיש לי משהו על הפנים [או על חלקי גוף אחרים], ואני חייבת להוריד אותו. זה כולל גם, מעבר לנשיקות: מדבקות, מים [בייחוד עם סבון, כי אז הם "מלוכלכים"], חלקיקי אויר אקראיים.

   אני יודעת לסרוג מכתה ד'. זה היה קיץ משעמם אצל סבתא, ונמאס לי לרבוץ מול ערוץ הילדים, אז ביקשתי ממנה שתלמד אותי לסרוג. מאז היו לי תקופות, לסירוגין, של סריגה ואי-סריגה, הנוכחית בחודשים האחרונים [לא בהשפעת האח הגדול, תודה]. אני עדיין לא יודעת איך לסרוג את השורה האחרונה שסוגרת את הסריג.

   אני אקרא כל דבר. באמת. כילדה ביליתי את כל חיי בערך בספרייה, ומאחר ושרצתי בין המדפים בלי שום יד מכוונת, הייתי קוראת כל דבר שנראה לי מעניין- והכל מעניין אותי. לפעמים אני יודעת שאני קוראת זבל [ספרי פנטזיה נוסחתיים, ספרי נוער], אבל לרוב אני משוכנעת שהספר שאני קוראת הוא- אם לא מעולה ומומלץ לאחרים- לפחות די משעשע וטוב כדי להעביר את הזמן.

   אני פריקית של ציוד משרדי. האובססיות העיקריות שלי הן עטים ופנקסים. יש לי ארבעה עטים אהובים [אחד מהימים האחרונים, ממש טרי] וחמישה פנקסים; אחד קיבלתי מתנה ליום הולדתי הששה עשר, ושימש כיומן עד סוף נובמבר [כלומר, בסביבות החודשיים, שזה לא מספיק אפילו למלא רבע ממנו]. אחד קניתי בתחילת פברואר, והוא משמש כיומן הנוכחי, על אף שאני לא כותבת בו בזמן האחרון. שניים נקנו בפסח האחרון והם משמשים אחד לציטוטים ואחד במקור לדברים שאני צריכה לעשות ועוד שטויות שאין להן מקום אחר, אבל קצת נטשתי אותו לאחרונה. שניהם ממלאים בקושי שמינית מהתכולה שלהם. האחרון נקנה באוקטובר האחרון, והוא ריק לחלוטין. השבעתי את עצמי לא לקנות עוד עד שאני ממלאת את כולם, ובינתיים זה עובד, לצערי.

   יש לי קטע ממש מוזר עם נייר טואלט. מסיבה שלא ממש ברורה לי, אני מעדיפה שהנייר יסתובב בצורה שהוא יוצא מלמטה, בעוד שכל שאר העולם מעדיף את זה הפוך. לפעמים אני מוצאת את עצמי בבתים של אנשים אחרים [בבית שלי אין בעיה להפוך] אומרת לעצמי בתסכול, "לימור, זה לא משנה, זה לא משנה!"

   אני מתעבת ממרח חומוס בכל לבי, אבל מאוד אוהבת פלאפל וגרגירי חומוס.

הגיע הזמן להעביר את המשחק לעוד אנשים, ועכשיו אני צריכה להתאמץ ולמצוא אנשים. אז:

שקד, קרן, מאי, קאיה, גאיה, סיון וענבר.

מה הקטע של האימיילים שצה"ל שולחים כשמתעדכנים דברים? לוקח שעה רק למצוא מה בדיוק השתנה שם.

כאילו, "שינינו משהו פצפון בדף שלך, עכשיו לכי תמצאי אותו! ננה בננה!"