היה עצום.

חשבתי שאני לא אספיק להגיע בכלל, אבל סיימנו מוקדם את מה שהיינו צריכים לעשות. אז הגעתי בערך בשתיים עשרה וחצי למפגש, ולקח לי כמה דקות להבין איפה הם אמורים להיות [חציתי כמה כבישים מיותרים, כמובן]. ובהתחלה הייתי קצת בחוץ ולקח לי המון זמן להכנס למצב זונת צומי [ע"ע אייקון], אבל נראה שבסופו של דבר הקסם האישי שלי [לול] התחיל להשפיע.

הו. האמת שאין לי שום דבר מאוד מאוד מעניין לכתוב על המפגש, רק שהיה מגניב, ושהעלה לי את האגו לפחות עד אייקון [מסתבר שאני "בוסר" ], ואסף שגיא אימץ אותי כאחותו הקטנה [ומסתבר שלפני כמה ימים הצעתי לו נישואין בטעות. משעשע].

ועכשיו אני לא יודעת אם להפוך את הפוסט הזה לטיפה יותר מעורפל כדי שאני אוכל להגיד שאני צריכה המון תשומת לב וחיבוקים, וסוגשל קיבלתי את זה היום [אבל לא מספיק].

הו, נראה שעניתי לעצמי.

[וכן, אני מרגישה מאוד מטופשת כרגע.]

נ.ב. אני אוהבת חנונים. כי יש הבדל בין לקרוא לי בוסר לבין להגיד שאני "נראית ממש ממש טוב". [גם אם זה בדיעבד, ולא פנים מול פנים.]

עריכה, 01:03

אני כל כך שונאת אנשים נורמליים.