מה שהתכוונתי לכתוב על השלושה ימים בת"א בנקודות, מאוד לא מסודר, ועוד קצת.

• היה כיף.
• הבנתי [יותר מתמיד] שאני זונת חיבוקים. מה יהיה איתי?
• חנונים זה כיף. חנונים שאוהבים אותי זה עוד יותר כיף.
• יש פוקימון שהשם שלו הוא Girafarig. מישהו יכול להצביע על הסיבה שזה שם ממש טיפשי?
• בדיחות תינוקות ושואה זה מצחיק [ואח של אורלב מוצא חן בעיני, אבל אלה רק אותיות קטנות, כי אני לא הולכת לעשות עם זה כלום (את קוראת פה? כן? לא?)].
• ההקרנה של היפופוטם הייתה הרבה הרבה יותר כיפית מההקרנה הקודמת [אפילו ששיחדתי את עצמי כדי להגיד את זה, בגלל נסיבות ההקרנה הקודמת]. היו הרבה יותר אנשים שהכרתי, והרגשתי איתם הרבה יותר בנוח. פלוס- אסף הרגיש שהוא צריך להציל אותי מיובב ארגזי [רק אותי העיוות הזה מצחיק?] שלוש פעמים, וזה היה מאוד משעשע. [wait, does it mean I owe you three?]
• אני אולי מפתחת רגשות כלפי הבחור בלי שהתכוונתי. השאלה היא, האם זה באמת קורה או שאני מדמיינת את זה כדי שזה יקרה?
• בשני הלילות שחזרנו מסביבות הסינמטק ברברתי לאורלב על פתיינות החנונים שלי [לרוב לא בטון גאה בעצמי, אבל זה לא תירוץ], וזה היה לא נחמד במיוחד [כלפי החנונים, בעיקר]. סליחה.
• אני מוצאת את עצמי חושבת פחות ופחות על מ'. הפעמים היחידות שאני חושבת עליו הן בהן אני נזכרת שכבר המון זמן לא חשבתי עליו. איזה יופי.
• עשיתי קריירה מלהגיד לרוני שהוא חמוד.
• נתנאל קצת הזכיר לי אתמול את מ' וזה הטריד אותי.

עריכה: 2022

כמות הפעמים ששאלו אותי היום אם אני רוצה שוקו היום: לפחות עשר.

מה נסגר?