20.1.09 [מתוך: השיחה הרציפה האחרונה]

מ': "את חייבת לשיר לי משהו פעם באה שניפגש."
לימור: "אני לא אוהבת לשיר לאנשים."
מ': "לא אכפת לי.
  אני מכיר אותך שנה וחצי ועוד לא שמעתי אותך שרה.
  זה גם מחדל."
לימור: "אז מה,
  יש הרבה אנשים שמכירים אותי שנים ואף פעם לא שמעו אותי שרה [נדמה לי].
  זה לא אומר כלום."
מ': "לי תשירי."
לימור: "אני לא שרה בהזמנה."
מ': "אז במה את כן שרה?"
לימור: "כשמתחשק לי."
מ': "בחייך.
  אל תהיי קשה."

ובח"א היינו אני וגפן ומאי, אחרי שכולם הלכו, ודיברנו על משהו, ברזים נדמה לי [על זה שאם אתה ברז, ומישהו דופק לך ברז, אז בעצם הוא דופק אותך. אז נדפקת. או שזה טוב, בעצם]. ואמרתי, איכס, סקס של ברזים. זה נשמע ממש סוטה. ואז, אחרי כמה מחשבות, אמרתי, אני לא מצליחה בכלל לחשוב על סקס רגיל. אז על סקס של ברזים? והן שאלו מה זאת אומרת, ואמרתי שזה לא שאני לא מבינה איך זה יכול להיות דבר נעים וכיפי והכל, פשוט אני לא מצליחה לחשוב על זה כעל דבר חיובי. וזה לא שאני חושבת על סקס כעל דבר משוקץ ["מה זה משוקץ?" "נו, לא יודעת, מילת גנאי."], אלא שבהקשר אליי זה נראה מוזר ולא טבעי.

וזה לא ממש מרגיש כמו יציאה מהארון, כי אני לא חושבת שזה משהו שאנשים כלשהם לא ידעו [בעבר או בעתיד]. וזאת אף פעם לא הייתה תגלית מפתיעה במיוחד. זה לא שיום אחד קמתי והבנתי את זה. זה תמיד היה ככה. כבר שלוש שנים ניסיתי לבשל את הפוסט הזה על בדיוק הנושא המסויים הזה, אבל משום מה לא היה לי כח. בכלל בזמן האחרון אין לי כח לפוסטים רציניים מדי, לא בכתיבה בכל מקרה. ולא אכפת לי. זה לא חלק משמעותי ממני.

ודי.