יש משהו נורא מציצני בלהיות זאת שמקלידה את כתוביות ספר המחזור [למרות שזה לא הגיוני, הרי בכל מקרה זה יגיע לדפוס וכולם יקראו את זה]. אני מרגישה כאילו מישהו נתן לי את המפתח לראש של כל חברי הכתה שלי, והבעיה היא שזה לא כל כך מעניין אותי. זה אפילו לא מצחיק במיוחד, או מגוחך.

סתם עצוב לי לקרוא על מישהי שחברים שלה כתבו עליה שהפדיחה שלה היא שהיא קנתה נעליים בארץ. או מישהו שלא ידע מה לכתוב על עצמו והמציא התחכמויות ["החלום שלי- להגשים את החלום שלי.";"החלום שלי: רטוב."]. או משפטים כמו "הטובים לטיס הטובות לחיל אויר". מה אני אמורה להבין מזה? שאת זה אתם רוצים לראות מתחת לשם שלכם בספר המחזור? באמת?
השיא היה כשמישהו שם ב"שיר מאפיין" משפט בערבית. כל השנה וחצי שלמדתי ערבית נדרשו לי כדי למצוא את האותיות והניקוד המתאימים במקלדת הוירטואלית הזאת. ארורים תהיו.

והם מושיטים לי עוד ועוד פתקים, ואני מבינה לאט לאט למה נכנסתי, למה לעזאזל התנדבתי להקליד את הפתקים האלה? ועוד אני, שמסתכלת מהצד על הכתה הזאת ולא מבינה חצי ממה שהם רוצים להגיד. אולי זאת רק אני?