דיברתי על זה עם תהל [ביחד עם עוד כמה דברים], ורק אתמול הבנתי שלא באמת דיברנו על אותם הדברים עד שהסברתי לה. ואיכשהו זה נחמד להרגיש שבנאדם לא חושב שזה מוזר [או חושב שזה מוזר אבל מקבל את זה], ומנסה להבין את העניין והכל. ואני חושבת שהיא באמת מבינה, במובן השטחי.

זה היה מוזר בנסיעה חזרה מהים כשאנחנו לוחשות שאמא לא תשמע, אבל אני לא חושבת שאם אני אספר לאמא היא לא תקבל את זה [אני מקווה שלא]. דיברנו קצת גם איתה על החוף, ואיכשהו הגעתי כמעט לנושא. זה שאני לא אחשוב שמישהו הוא מכוער אלא אם יש לו עיוות מאוד קיצוני. אני לא מסתכלת על זה. וזה לא שאני מסתכלת מעבר לזה או משהו פלצני כזה, אני פשוט לא שמה לב שאני צריכה להמשך יותר לאנשים יפים [אמא צחקה על הבחירות הקודמות שלי בבני זוג, ורמזה-אמרה שאולי הסטנדרטים שלי נמוכים מאוד. לקח לי זמן לבטל את הרעיון שאלה הסטנדרטים שלי]. כי אני רואה מי יפה יותר ופחות, אבל זה מסתמך על עקרונות של סימטריה כללית וכל זה.

וגם נזכרתי כמה נחמד זה לדבר עם קרן ושהיא תדע בדיוק על מה אני מדברת [גם בלי הזדהות]. וזה מוזר שאנחנו מכירות כבר בערך 15 שנים אחת את השניה. יש בזה משהו קצת ביזארי. ולמרות הכל אני לא באמת יודעת עליה הרבה.

[חשבתי על זה, ענבר... אני תוהה אם את יודעת. כי אם את קוראת פה, את בטוח יודעת. אבל אולי את לא קוראת פה קבוע. אוף, מעצבן.]