| 10/2009
טיוטה חיה
אני עונה לך עכשיו, קצת באיחור, על אף שהדרך בה פנית אליי הייתה ממש לא לעניין. למען הגילוי הנאות אני אגיד שאני לא ממש מחבבת אותך כרגע. אבל על זה אני אדבר יותר מאוחר.
רצית סגירת קצוות. אני לא כל כך מבינה במה מדובר, אז אני אענה לך בפרשנות שלי מה קרה. ובפשטות [כי אם אני אסבך את זה אני אסחף למחוזות של כאב, וסתם לא בא לי].
אהבתי אותך, לתקופה אחת. או, לפחות, אהבתי את הדמות אותה הצגת בפניי. אני לא יודעת אם זה באמת היה אתה, או בכלל מי אתה עכשיו. אין לי שום יומרות להגיד שכן. אבל דבר אחד אני כן מוכנה להגיד, אולי זה כבר לא רלוונטי אלייך, אבל אני לא יכולה לדעת ממתי שאתה לא לידי. אנשים אוהבים שמתייחסים אליהם כאל בני אדם. זה צריך להיות ערך בסיסי בדרך שבה מסתכלים על העולם. אפילו אם אתה לא מחבב אותם, או אם הם הרבה פחות אינטליגנטיים ממך, או אפילו אם הם סתם מעצבנים אותך. אדם שרמת האינטליגנציה שלו פחותה משלך [ואני מודה שזה סביר, אתה בחור מאוד חכם] לא מעוניין לדעת את זה. במיוחד לא ממך, מכל האנשים. הרושם שלי ממך ממעט השנים שהכרתי אותך היה שאתה מתעקש לא להיות נחמד רק כדי שתרגיש טוב עם עצמך [אני מצטערת אם הרושם לא נכון, אבל משהו בהתנהגות שלך עם אנשים צורם לי. אולי מחוץ לאייקון זה שונה, מי יודע]. האמת היא שקשה לי לחשוב מה להגיד על זה. "אל תעשה את זה"? הרי לא באמת מעניין אותך מה אני חושבת. זה כל הרעיון, בעצם.
אני מקווה שאין לך מושג כמה אומללה הייתי מזה שפגעתי בך. כי אם ידעת, אני באמת לא מצליחה להבין את הלך המחשבה שלך [לא שכן הצלחתי קודם]. פגענו זה בזו כל כך הרבה במשך הזמן שהכרנו, שלא היה סיכוי שזה יסתיים בטוב, לפחות לא אז. לקח לי מעט זמן להתגבר על זה שפגעתי בך מרגע שהתחלת להיות גועלי. אבל הרבה מאוד זמן לקח לי להתגבר על כל מה שקרה בינינו. ואם לנסח את זה בפרוסות גדולות של מידע מעומעם- סקס [היי, מסתבר שאני א-מינית. תודה על הדגים]; התייחסות כללית לאינטליגנציה שלי [לא אכפת לי שזה היה בצחוק, אלה היו בדיחות אכזריות שלקח לי חודשים לסלק מהוח שלי. במיוחד זכור לרעה ה"את מבינה מהר כשמסבירים לך לאט". אין לך מושג כמה זה גרם לי להרגיש רע, בעיקר כי נטיתי לקחת את כל מה שאתה אומר כאמת. אני מקווה שהבנתי את הטעות שלי]; ההתייחסות אליי כאל חפץ. עכשיו, זה כבר לא מצדיק סוגריים, ואני לא יודעת איך באמת חשבת עליי בתוך הראש שלך. אם להיות עדינה במילים שלי [וזה הכי עדין שאני יכולה לחשוב עליו], נגעת בי כאילו אתה מנסה להוכיח משהו. לעצמך, לי, לא יודעת למי. כאילו אתה תוקע בי דגל של "הנה, היא שייכת למדינת מתן". ומכל הדברים, זה הדבר שאולי הכי גרם לי להבין משהו: אני לא חושבת שהכרת אותי.
למעשה, זה הרגיש כאילו בנית לעצמך דמות שלי לפי מי שהכרת בביגור שבע, ופתאום כשהיא התפוררה והשתנתה לא ידעת מה לעשות עם זה. הרגשתי כל כך רע, שלא יכולתי אפילו לתאר את זה במילים. זה שקע כל כך עמוק לנפש שלי, שהרגשתי משותקת. כמו קורבן של עצמי. הייתה תקופה שפחדתי ממך פחד מוות, לא הייתה דרך שיכולתי לומר לך את זה אז [מסיבות ברורות]- פחדתי ממך. פחדתי שתיגע בי עוד פעם אחת, כי הרגשתי שהשפיות שאני מאבדת לאט לאט תתפוגג לחלוטין ברגע שזה יקרה. פחדתי להגיד לך את כל זה, כי בכנות, מי יכול באמת להגיד דבר כזה במצב כזה?
אתה באמת יכול לחשוב על סיטואציה בה הייתי באה אלייך, לפני חצי שנה, ואומרת לך את כל הדברים האלה?
לקח לי כל כך הרבה זמן להתנתק מהכאב הזה, ומהזיגזג ההולך והחוזר של את מי להאשים בזה. הפסקתי להאשים, כי זה סתם מכאיב לי. ונמאס לי שכואב לי.
ויודע מה, הכי כואב לי לחשוב לא על איך שתתייחס אליי בעתיד. ממש לא אכפת לי מזה [אם כי, אם אתה לא מתכנן להיות נחמד אליי, לפחות אל תודיע לי על זה בכל פעם שאתה פוגש אותי]. אני ממש רוצה לחשוב שאתה לא מתייחס ככה אל בת הזוג החדשה שלך. אני רוצה לחשוב שאתם מאושרים זה עם זו [לא בציניות ולא במרירות, אני באמת רוצה שיהיה לך טוב, על אף כל מה שאמרתי כאן], ושאין משקעים שנותרו מהחיים הקודמים שלך שהולכים להפריע לקשר הזה.
אני מרגישה קושי למצוא משפט שיסיים את כל המסה הזאת [האמת שתכננתי שזה יהיה קצר בהרבה, אני לא יודעת איך זה התארך כל כך]. אז שלום.
השלב הבא יהיה לשלוח את זה, אם אני אעז. למישהו יש הצעות לשיפור?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ברווז בצנצנת