אם זה לא עובר עד סוף השנה אני אעשה משהו בקשר לזה [לא כמו תור, קובי או איתמר, אני לא רואה את הסוף. אולי. נראה].

בכתה ב' בערך, בפסח, הצטרפתי לחג"ס.

ביקשתי מאמא שלי שתמצא לי חוג ציור לפסח, ואתם יודעים מה היא שמעה?

נוטוב. ככה הכרתי את ניצן, וגם את אילי.

את אילי אני שונאת, כי היא מעצבנת, ואת ניצן אני פשוט לא רואה יותר.

בכתה, הממם, ו', בפסח כמובן, הלכתי למחנה [כי הרי חופש פסח לא שווה כלום בלי השינה המרעננת בבורות הנחשים].

השתעשעתי עם חברי לקבוצה [ילדים שלומדים בתפן] כשפתאום שמעתי,

"טל, תחזיר את זה!"

"לא רוצה!"

אע, חשבתי לעצמי. יוני, הילד החדש. איך זה שהוא עם הקבוצה של נהריה ולא איתנו?

נאמ. באמת, למי אכפת. בכל מקרה, בדרך פלא, המזרון הגיע אלי.

"לימור, תביאי לי את זה!"

"למה לי?"

"כי, אני אומר לך?"

"אע. תתגבר." כבר בכתה ו' הייתי חביבה.

בתחילת כתה ז' צוותתי במדעים עם, נחשו מי, טל.

"היי, אתה נראה לי מוכר."

"כן?"

"כן, את סיורניק?"

"אהא."

"אע! אתה החבר של יוני!"

"כן..."

אז עוד לא היה כלום. כלום, נשבעת.

[למרות שאז, כמו עכשיו, נהנתי להכאיב לו]

אני לא בטוחה שמשהו קרה. אני צריכה לוודא את זה קודם.

[נדב, נכון בטיול השנתי, הקומזיץ? הוא נראה לך קצת מוזר או שאני דמיינתי הכל? כלומר, היה משהו, אני די בטוחה בזה, אבל אני לא אגיד כלום אם זה יכול להיות לא אמיתי. אולי קצת חלמתי.]

וזהו. אין לי שום סיבה ואני מקווה שזה יגמר בקרוב.

אוף.

שלא תגידו שאני מחפפת.

בחקר במדעים לא היה לי עם מי להיות. ככה יצא שנתקעתי עם...

נחשו.

טוב, אז בכל מקרה, כל דבר שהצלחתי להקליד, נמחק מיד, או לחלופין, התמלא בנקודות, פסיקים וסימנים בלתי מזוהים.

אע, וגם המון. המון קבצי וורד נפתחו במהלך התהליך. כן.

בסוף קיבלנו כל אחד 90 ויוסף 50. אז בסדר.

יחס גורר יחס. במחצית הבאה פונה אליי טל.
"הפעם, אני איתך בחקר!"

חייכתי אליו, מאושרת מהעובדה שלא אצטרך לחפש עם מי להיות.

אתם יודעים מה קרה?

נדב, ורב, הצטרפו אלינו [או שמא הייתה זאת איילה? לא חשוב], וכל הענין נדפק.

אני חושבת שבערך מאז הוא שונא אותי.

יומטוב.