יום לפני האירוע המיוחל, אספתי לתיקי את כל החפצים שלא אוכל להסתדר בלעדיהם במפגש [צדפים מחוררים לאפי, שתי קופסאות גפרורים, לורדים, טושים, רעשן אילם, משרוקית ואציטון. הרשימה ארוכה עד בלי די], והלכתי לישון. כע.

בבוקר-

אבא- "למה השמיכה של גלעד על הרצפה? זרקת אותה למעלה?"

לימור- "לא, זרקתי אותה על הרצפה."

לאחר טעויות רבות [עד בלי די], הצלחתי למצוא את הבית של רובין ["בעיגול השני את פונה ימינה, סופרת שמונה בתים, ותהיה שם מקדימה חורשה עם מסלעה לשעבר ושיפוע חד." הייתה שם, ליטרלי, חורשה. דאמט]. לרובין יש בית מוזר. מאוד.

אחרי שרובין התחיל לירות באנשים ["die, Armilos! I'll be back!"], אחת החתולות שלו עלתה לי על הברכיים. ולא הסכימה לרדת. בלע. אחרי שהעפתי אותה ממני כמה פעמים היא הבינהאת הרעיון והתרחקה.

הגענו בדיוק כשהרכבת הגיעה ["תחכי לי, אני הולך לקנות סיגריות," איכ], כך שנאלצתי לוותר על אחד מהכרטיסים שלי [סיפור מסובך שאשמור למתישהו אחר] לרובין. אע.

במסדרון של הרכבת עברה כוסית. היא ראתה את רובין ועשתה אחורה-פנה. היא הייתה ורודה.

בסוף היא התיישבה לידי, וחברתה ליד רובין, בזמן שהיא מנסה להוריד מהאצבעות שלה לק חום. אתם מבינים שאין כאן צורך בשום פאנץ'. במילא, אם היה צריך אחד, לא הייתי מוצאת אותו [לק חום?! פורגודסייק, יש גבול!].

הוצאתי את האציטון הורוד שלי, וכולם התעלפו מהריח הכה חזק שלו. חע.

עלינו לגג. "מקסימום הם יהיו למטה,"

היו שם פריקים. הרבה פריקים. המון פריקים.

הוצאתי את השלט המתרים, ומצאתי על הרצפה כוס מפלסטיק עם שאריות-מיץ-תפוזים, לכספי התרומות.

[בסוף ספרנו ₪. קמצנים.]17

פגשתי את רותמ.

"רותמ! אע!"

"היי, את מוכרת לי נורא,"

"לימור,"

"איך קוראים לך?"

"לימור."

"איך?"

"לימור!"

הסתובבנו ביחד עם איזה ילד אחד שלא זיהיתי.

"היי, איך קוראים לך?"

"לימור."

"מה, באמת? מה הכינוי שלך?"

"מממם. הפקאצה הראשית."

"אה, אז זאת לא את."

עד כמה שזה נשמע טיפשי, זה היה עמית, והוא חשב שאני אני. חע.

התאמה מושלמת- הוא ילד שואה ולי יש צדף נאצי. זה כמו אינג ויאנג, או משו כזה.

יש לו פלטה. חע. איך זה קשור בדיוק?

"המצב שלך לא כל כך גרוע. אתה יודע מתי שמים לי קוביות?"

"מתי?"

"ביום השואה."

חע. חעחעחע. לפחות מישהו חושבת שאני שולטת. חע.

אפי הגיעה, והתחלנו לעשות שטויות.

אפי שפכה את האציטון שלי על יצירת האומנות שעשיתי.

ליצירה שלום.

דיברנו על המון דברים, רותמ ועמית היו צריכים ללכת.

יש לי את המספר של עמית. חע [אני יכולה לדמיין גדוד של פקאצות, "ת2* ל*!!!11אחד ת2*!!1"].

עמית ניתח לנו מילים בלשון. זה היה מפחיד.

מממם. מחר אני אסיים כבר. *פיהוק*