איך זה שכל פעם שאני עושה משהו קטן שאמא לא אוהבת [לקחתי לה את המודם, גמרתי את הביצים. דאמט], תמיד אני מקבלת את העונשים הכי מטומטמים ולא קשורים שאפשר לקבל?

רק בגלל שגמרתי את הביצים, אני לא אהיה מסוגלת להסתובב במכנסיים קצרים בעזריאלי, רק בגלל שלאמא לא מתחשק להסיר שערות [והיא עוד טוענת שהיא נהנת מזה]. היא מוותרת על התענוג של לגרום לי סבל רק כי אין לי זמן וכי היא רוצה לגרום לי עוד יותר סבל? למה הורים חייבים להיות כ"כ מטומטמים? למה אין לי אמא שלשם שינוי לא מעירה אותי ב-1 בלילה רק בגלל ששכחתי לפנות את הכיור. אמא שלא מתקשרת כל חמש דקות ומתרגזת כל פעם שמתקשרים אליה לפלאפון.

אמא שהחליטה שהיא לא רוצה שאפי תישן אצלי, בגלל שהיא זרה והיא מפחדת שהיא תגנוב לה את התכשיטים. מפגרת.

לא רק זה שהיא במחזור [וגם אני, והמצב רק מחמיר], אלא גם שעכשיו ענבר צועקת עליי כי השארתי את החלון פתוח.

למה כולם החליטו להיות פתאום מגעילים אליי?

למה מגיע לי יחס כזה?

איך זה שכל פעם שיש מפגש ישרא אני מרגישה כ"כ חרא?

זה  כ"כ לא הוגן, שרק לי קורים הדברים האלה.

וכל זה, בגלל ששכחתי שגמרתי את הביצים.

ביג דיל. אז אין ביצים.

אז אין לך מה לזרוק עליי עכשיו ואת מתעצבנת?

אמא מטומטמת.