זה באמת ממש מעצבן. אבל אני לא יכולה לבכות, ואני לא אעשה את זה.

העיניים שלי יבשות מדי בשביל זה.

אני שואלת את עצמי שוב ושוב למה אני מרשה לעצמי לעבור את זה, ושוב ושוב מקבלת את אותה התשובה. "כי זה מגיע לך, זה למה."

זה מגיע לי, כי אני כ"כ טיפשה שלא יכולה לעשות שומדבר בעצמי חוץ מלהגיד דברים מטומטמים לאנשים שאני בקושי מכירה [וטכנית זה כולל גם אותו, מאחר ואני מכירה אותו פחות משלוש שנים, פעם בשבוע]. מטומטמת.

מטומטמת, זה מה שאני. כל מי שקורא כרגע את הפוסט, וגם מי שלא, צוחק עליי. כולם צוחקים עליי.

כולכם במצב צבירה של מניאקים, אתם יודעים את זה? אני בקושי יכולה לחשוב בשביל עצמי ומה אתם אומרים?

"הא, תראו את לימור, היא כזאת פאטתית, בואו נצחק עליה!"

בכלל, אם הייתי מאמינה באלוהים, הייתי מחרימה אותו על שיצר את מרפי.

הכרחתי את עצמי לא לעלות למחשב, כי הוא כבר כבוי, וחוץ מזה, אמא שלי תתעורר מההקלדות ואני מה-זה לא צריכה את זה עכשיו.

וואו, כמה מפליא. אני עדיין לא בוכה.

בואו נחכה ונראה.

.

..

...

....

.....

....

...

..

.

לא. כלום. נו טוב, הלאה.

אולי אלה הפלטות החדשות שמציקות לי, אולי זה המחזור שבדיוק נגמר [תסמונת פוסט-מחזור?], אבל נראה שהמצב הולך ונעשה גרוע יותר מרגע לרגע. פשוט יופי.

אני מקווה שאת נהנים מזה [במיוחד אתה, מר "מכה-מתחת-לחגורה", ואתה, מר רובין, ואתה, מר מרפי], כי זה הולך להישאר ככה כמה ימים טובים, עד שאני אחליט שאני פשוט מטומטמת מדי בשביל המצב הזה ואדחיק אותו.

וזה לא מצחיק, באמש'כם. ממש לא.

[לפחות, אני באה ביום ראשון. זה סגור.]

צופה בסרטון הקורע הזה, ובו. בלי חולצה. דאמט. ררר.

"can't you see? I'm everywhere. There's no stopping me!"

"..."

"What about the girl you kissed last summer? That was me. And the new broom you've got? That was me too."

"No, it can't be true!"

"Haha, yessir- it was me.That's what I do. I decieve."

"..."

"Like that pair of underwear you put on yesterday- that was me. Hahaha."

"I don't care, you'll ne- wait, what? you what?"

"Oh, you know you liked it, potter."