ביום שבת באתי לשולה וישנתי אצלה לכבוד מר סילבסטר. לא עשינו כלום, האמת, למרות שדוקטור הכריז שאני והיא נתנשק. איכ.

גיליתי שאבא שלי הוציא את השקית עם הבגדים שעמדתי ללבוש. זעמתי, וקיבלתי תגובה הדדית. מניאק.

חיפשתי בארון של שולה ומצאי חולצת פסים אדומים וג'ינס שחור. החלטתי שזה יספיק והלכנו לישון.

-

שולה החליטה להתעורר בשעה שבע וחצי [על דעת עצמה, ובלי להתייעץ איתי], אחרי לפחות שלוש פעמים בהן התעוררתי בלילה. התלבשנו ויצאנו למרכולית של נ"ז ולקנות לחמניות. אהמ.

יצאנו לדרך, וכשכבר היינו רחוקים מספיק, נזכרתי שהשארתי את הסרטים לאפי בבית. טיפשה.

הגענו לתחנת הרכבת, מיותר לציין שעומר כבר היה שם. נסענו ארבעתנו [עם דוקטור] לעזריאלי. בדרך התבדחנו על דלעות [פתח תקווה משהו] והרבצנו, הרבה הרבה, לדוקטור ועומר.

הלחמניות שקנינו היו ממש לא טעימות, ומתוקות יתר על המידה.

הגענו לקניון וחיכינו לאפי. לבסוף ראיתי אותה עולה במדרגות הנעות [א. הייתי מופתעת מאוד, וב. אני לא אגיד דרגנוע, פרטים בהמשך], וקראתי לה בקולי קולות, הרבה. היא לא שמעה אותי, ולבסוף נפגשנו בהתרגשות פקאצתית. הכרתי לה את שולה, וביחד נכנסנו לגג. היה יבש. אף אחד עוד לא בא, והיו רק מעט פריקונים שלא הכרנו.

"זה פריק גדול!" מכריזה אפי ומצביעה על מר-מגדל-עגול. "פריק גדול!" אנחנו חוזרים אחריה בהתלהבות יתר על המידה.

מסרתי לידיה את הצעיף [היא, מצידה, אמרה שהוא מגרד לה, ושמה אותו על הכובע] ויצאנו לנסות לפגוש אנשים, ניסיון שעלה בתוהו.

כשחזרנו להתיישב, איתמר התקשר, בשאלה אם רובין איתי. אמרתי שלא, ואז התקשרתי לרובין. לא ענה.

אח"כ, כשהתקשרתי לרובין, הוא ענה שהוא ואיתמר יצאו ברכבת של אחת, ויהיו בעזריאלי עוד מעט.

פגשנו את נוגה, דויד ועוד כמה אנשים, ויצאנו [אני, אפי, שולה, עומר, נוגה ונעמי, ואייל, מסתבר, שלא זיהה אותי, ואחרי שהצלחתי להזכיר לו, איבדנו אותו] לסנטר. לקח לנו לפחות עשר דקות להגיע לשם [ועדיין כואבות לי הרגליים], והיינו שם.

נוגה גררה אותנו בתקווה להגיע לאיזה "חנות של פריקים" בקינג ג'ורג' [נראה יותר כמו פקאצות במסווה, מצטערת] ואפי רצתה להרוג אותה. ניצלתי את ההזדמנות והלכתי לחנות הפאטצ'ים [קינג ג'ורג' 33, מקום קטן ונחמד] וקניתי צב שחור, ו"police officer". היה נחמד, כאב לאפי, הגענו למסעדה צמחונית, לבסוף.

אחרי רבע שעה של כלום, כלום, וכלום, אני ואפי יצאנו לחפש אוטובוס, שלא הגיע. בסוף לקחנו מונית. נוטוב, לא הרבה נזק.

הגענו לעזריאלי ופגשתי במאי [אעאע] ותום, ובעוד אנשים [לא זוכרת, נו, עזבו אותי], שהיו ממש מגניבים, היה כיף איתכם, חבר'ה.

הצלחתי לפגוש באיתמר לשניונת, ואז הם יצאו לסנטר [אחרי פעמיים שהתקשר אליי והייתי לידו, ושאל אותי שוב ושוב אם אני רוצה לבוא, סירבתי, הסברתי, ונימקתי שכואבות לי הרגליים והרגע הייתי שם].

נשארנו, נוגה ושולה חזרו, עומר [ההיפראקטיבי] התנפל וחיבק את נוגה ואפי, וכל פעם הם הצליחו ליפול עליי [בשלב מסוים של המפגש התלוננתי שכל פעם שהוא מחבק מישהו, הם נופלים איכשהו עליי. בתגובה, הוא חיבק אותי. הממם, אוקיי], והסתובבתי לבדי, בעוד נקלעתי לסיטואציה הזאת.

מישהו: "את רוצה להיות ה-46?"

לימור: "הממם?"

מישהו: *מחבק אותי*

לימור: "הא."

[אחרי זה, כשסיפרתי לשולה, היא אמרה בתמיהה שהיא הייתה הראשונה. "היית הראשונה שלו? זה בטח בגלל שרואים לך את הציצים." התבדחנו אני ונוגה-אחרת.]

אפי הלכה הביתה מוקדם, ואנחנו [מאי, תום, אני, אופק, ועוד מישהי, לא זוכרת] יצאנו לכיוון הסנטר. באמצע פגשנו בשולה ובחבריה שחזרו מהמסעדה ומהסנטר [אני יודעת, אני מבלבלת הכל, קודם הם לא חזרו, והסיטוציה שתיארתי עם עומר-היפר הייתה בכלל לפני שהגענו לסנטר בפעם הראשונה], ושולה באה איתי. הממם.

התקשרתי לאיתמר והכרזתי על הגעתי לסנטר, והוא שאל באיזה שער אני. "אעאע, אני לא ליד שער, שניה."

בסוף מצאנו אחד את השניה, וגם שולה באה, והלכנו איתה לשירותים.

בזמן השהייה ליד דלתות השירותים, נועם פטמן [הוא היה עם איתמר] התיישב. באמצע המעבר.

פטמן: "אתם יודעים מה אפשר לעשות עכשיו?"

איתמר: "לשבת באמצע המעבר ולבהות?"

פטמן: "כן."

לימור: "בי."

איתמר: "בעיקר."

פטמן הכריז ששירותי הנשים הם ארץ מופלאה ורחבת ידיים, אני התנגדתי. תהינו אם שולה הלכה לאיבוד, ובדיוק אז היא חזרה.

החלטנו לצאת לחפש אחר רובין, ואיתמר אסר עליי להתקשר אליו [בסוף גיליתי את הדרך- אם אני לא אומרת לו שאני מתקשרת, הוא לא שם לב], ובסוף מצאנו אותו ואת אחותו [זה מרגיז, שאיתמר צדק בסוף], ליד חנות טאטו. רובין דרש לראות את אפי, והתאכזב עד מאוד [בלשון המעטה] כשגילה שהיא חזרה הביתה.

אני ושולה פרשנו מהחבורה, והלכנו לקנות לה צבע מים אדום [הא], ואז סתם הסתובבנו בכל מיני מקומות.

הלכנו לבנין השני, ומצאנו את החנות "הוצאה לאור" [בגדים שאנשים שכחו בשדות תעופה וכאלה, מאוד זול], וקניתי קפוצ'ון נהדר, והתכתבתי עם איתמר בSMSים, וחזרנו לבנין הראשון כדי לחפש אותו, לפני שגילינו שהוא היה בכלל בבניין השני. ארג.

דקה לפני שהיינו צריכות לצאת, מצאתי את חבורת מאי [בקיצור של אלה שבאנו איתם לסנטר] ואת איתמר [בנפרד] במקדונלדס.

לאחר שגילינו את השעה ["כבר שבע? פאק, זה רע."] איתמר נפרד ממני בחיבוק [תמוה, אם יותר לי להוסיף] וזה היה מוזר.

לא היו אוטובוסים [שוב] ו[שוב]לקחנו מונית. איחרנו את הרכבת. אבא שלי צעק עליי. איתמר הכריז שהוא וחבורתו יבואו לרכבת הבאה. הם לא באו בסוף, הו וול. כששולה כבר הייתה מנומנמת, התכתבנו בSMSים והוא ניסה לנחם אותי שהכל יהיה בסדר בסוף.

שתי הבנות שישבו במושב ממול עזבו את הרכבת, והיה לי מושב שלם משלי. חע.

קצת לפני עכו, מישהו מהצד השני של הרכבת [כמו שלרחוב יש שני צדדים, ימין ושמאל? אז ככה] התחיל לפטפט איתי, והטלפון שלי צלצל. אבא שלי החליט לקחת אותנו. הערתי את שולה בנגיעה, ומרוב עייפות אמרתי, "אבא לוקח אותנו מהתחנה."

האיש הסיק מזה שאנחנו אחיות, ושאל אם אנחנו תאומות. ענינו שלא, והוא שאל מה ההפרש בינינו.

"פחות מיום."

"אז אתן לא תאומות?"

"אנחנו לא אחיות."

ואז פיתחנו שלושתנו שיחה מנומנמת על איפה שאנחנו לומדות ["אה בצפר למחוננים כזה?""לא, סתם בצפר מעפן."], ובערך זהו.

התנמנמנו חזרה לתוך הכיסאות עד שהגענו.

אבא שלי אסף אותנו במשפט קצר של אכזבה, וחזרנו הביתה, מחזירים את שולה בדרך.

הלכתי להתקלח ולישון, מתלבטת אם לשלוח לאיתמר SMS, וויתרתי. אין כח ואני רוצה לישון.

וזה הכל, מקווה שגם לכם היה כיף.

[אנא נסו לספור כמה אנשים חיבקו אותי היום, מתוכם כמה אני אשכרה מכירה.]

לימור.