"אולסטאר זאת נעל כזאת מכוערת."
"כן, טוב,גם אתה."
"אבל אולסטאר זאת נעל."
"כן, טוב, גם אתה."

"You shall not pass!"

*Bonk*

"אין לי ניצולי שואה במשפחה. הם כולם מתו."

"מה, ההורים שלך גרושים?"
לא, הם סתם גרים בבתים נפרדים. *מגלגלת עיניים*

"תיזהרי רק לא ליפול בדרך."
"אל תדאג, איתן, זאת נפילה חופשית."

"למה לא היית בשיעור?"
"הייתי."
"הא, אני לא הייתי."

"לימור, הבגדים שלי עוד שם?"
"הם לא הספיקו לצאת לפני שסגרתי את הדלת."

באמצע הלילה שיר מעירה אותנו. סעמק.

כעבור שלוש שעות:

"משעמם לי!"

"גם לי."

"מה עושים?"
"לא יודעת. נראה סרט?"
"נאאא."

"אני יודעת! נתקשר לנדב!"

ההחלטה התקבלה ברוב קולות.

תמי מתקשרת אליו:

"הלו?"
"נדב, אתה יכול לסתום, אנשים מנסים לי- *צחקוק*"

אז שולה מתקשרת אליו, ויש משיבון:

"נדב, אני ממש צריכה לדבר איתך. אני חושבת שהשארתי את התחבושות שלי בתיק שלך, ואני יודעת שנתתי אותן לך, אבל אתה יכול להחזיר לי אותן ביום ראשון? זה ממש חשוב."

כולן הצליחו, במאמץ עילאי, לא להתפוצץ מצחוק עד שהיא ניתקה.

SMS עם נדב.

"סתומות"
":P"

"מה עבר עליכן?!"
"3 בלילה זאת שעה הזויה, מה אתה רוצה"
"הסברים! מה הקטע עם התחבושות?"
"XD, אל תשאל"

"יש לי זמן... ד"א זה היה ב4 ~_~"
"אז עוד יותר"

XDXDXD. זה היה כ"כ פאקינג גאוני!