אירוניה

"!Mia dentoj estas verdaj"

כינוי: ברווז בצנצנת

בת: 34

תמונה

RSS: לקטעים לתגובות

הבלוג חבר בטבעות:

נאמנים למקור.

5/2006

אני ב"בית של איתמר" [למרות שהוא יותר מזכיר שילוב בין הבית של שיר ל. לבית של נדב], יושבת על ספה גבשושית עם חבורה של אנשים שמדברים על נושאים הזויים, ואחד מהם, פלוני אלמוני קצר שיער [A.I., גזוז] שמזכיר לי את אלי [לא נראה כמוהו, מזכיר אותו], יושב על הרצפה.

באיזשהו שלב בערב [יש לי חשדות עמוקים שב-2:00 בלילה, לפי ההתנהגות שלי ><], אני קמה מהספה [ההו-כה-לא-נוחה], ומצטרפת למר פלוני על הרצפה. המפף. [מצטרפת, נו. זה נורא כיף להימרח על אנשים בשעה 2:00 בלילה, והם לשם שינוי לא מתנגדים בכלל.] אח"כ אני, פלוני ושני חברים שלו [אחד נראה כמו גרסה רזה של עומר, הידיד של טל <סליחה, עומר>] עולים במעלה הרחוב הראשי של שלב ב' [WTF?!], ואני מראה להם את הדרכון שלי, שדווקא לא נראה כ"כ מעפן כמו שאני יודעת שהוא נראה. פלוני מציע שאני אוציא תעודת זהות [ציטוט ישיר: "מה את, טיפשה? תוציאי תעודת זהות!"], ואני עומדת לענות שבשנה הבאה, אבל אז נזכרת ששנה הבאה אני רק בת 15, ומתבאסת.

ב"בית של איתמר" [אנחנו ממש אוהבים להיות שם. וכן, הגענו לשם מהכפר, עזבו אותי באמש'כם] יש מין מסיבת האלווין [אחרת, אני לא מבינה למה הכל שם צריך היה להיות כ"כ הזוי], ואנחנו [אני ופלוני. היי, זה מתחרז!] עולים למעלה ל"חדר של איתמר" [עאלק, זה חדר כ"כ הרבה יותר מגניב משלו], ורואים אותו משחק במחשב מחוץ לחדר שלו [O_ם]. הוא פולט הערה משועשעת לפני שאנחנו נכנסים, ואני מחייכת ומצדיעה, ומקבלת אותה תגובה. גיח. פלואני [אבוי, איזה שילוב מטומטם] לא עושים "שום דבר שאמא שלי הייתה עושה" [אוי, איכס, עכשיו הכנסתי לי תמונות לראש. בכל מקרה, אנחנו לא "צופים בכדורגל", ואפילו לא מתנשקים O_ם], אלא סתם עוברים ממצב ישיבה לשכיבה באיטיות [אני חייבת להפסיק עם זה], וכל הזמן הדלת נפתחת, ואנשים עורמים חפצים בערימות על הרצפה והשולחן שבאמצע החדר.

כל החלום הזה, למרבה האידיוטיות, נתן לי הרגשה של "הו, יופי, עכשיו אני יכולה להמשיך בחיים שלי", האירוניה היא שהייתי צריכה לקבל את האישור את זה מאיתמר בכבודו ובעצמו. שיזדיין.

בכל מקרה, כל זה גרם לי להרגיש הכי טוב שהרגיש זה הרבה זמן, והיה לי יופי של יום, בניגוד ליום ראשון [><].

השיר "Hallelujah" יצא מדהים, ואני ממש אוהבת את העיבוד.

ניצחתי את רובין בדמקה ובRace.

בדרך לפיתוח קול [היה לי רק חימום, לפני הקונצרט][אע! יש לי קונצרט היום], פגשתי בנדב ק. [תמיד, כמעט כל שבוע], והיה מין דיאלוג קצרצר ומחויך של "היי," "היי," "מנשמע?" "בסדר, מה איתך?" "בסדר." וזה היה כיף.

כשיצאתי מהשיעור, אלי ישב על הספסל, ואיחל לי בהצלחה.

ויש לי קונצרט היום!

וההשפעה עוד לא פגה.