סיטואציה: לימור מורידה את הפח וחוזרת, רואה שאמא חיממה לעצמה אוכל שהיא ביקשה ממנה לחמם.
לימור: "או, אז אני רואה שהצלחת להסתדר עם זה." בינתיים זה נשמע די תמים, לא?

לא לגברת אמא- הו, לא!

אמא: "זה ממש לא לעניין."

לימור: "מה? בגיל שלך אפשר לצפות שתצליחי לעשות דברים כאלה בעצמך, בלי עזרתי, בעוד אני מנקה את המדיח."

אמא: "בגיל שלך אפשר לצפות שתדעי לנהוג במכונית?"

לימור: "מה? מה פתאום? מה הקשר, לכל הרוחות?"

בלהבלהבלהיאדהיאדהיאדה, נכנסת איתי לוויכוחים מטופשים, ואחרי זה מאשימה אותי שאני מתווכחת.

סיטואציה: עשר דקות אחרי, לימור מסתרקת בשירותים, אמא נכנסת.

אמא: "מה את מסתרקת פה?! כ השיער שלך על הרצפה!"

לימור: "אמא, לא חשוב, אני אנקה את זה." מתכופפת ומתחילה לנקות את זה.

אמא: "מה לא חשוב? את תמיד מסתרקת פה, ואף פעם לא מנקה! אני לא רוצה שתסתרקי פה יותר."

לימור: מה את, משוגעת? "אני לא מסתרקת פה כמעט אף פעם, וכשכן, אני מנקה."

אמא: "זאת לא הנקודה שלי, אני לא רוצה שתסתרקי פה יותר."

לימור: "הבנתי את הנקודה שלך, אבל זה לא משנה עכשיו, כבר הסתרקתי פה."

אמא: "אבל זה כן משנה עכשיו-"

לימור: הנה בא ההתקף... "אמא תסתמי את הפה, הסתרקתי פה פעם אחת ואני מנקה את זה!"

משם ועד עכשיו התווכחנו סה"כ כשלושתרבע שעה [><], על שטות מטופשת, ואחרי זה היא מאשימה אותי. ארגארגארג.