בשעה תשע ורבע בבוקר, אחרי פעמיים שהתעוררתי לפני זה [בשבע ומשהו ובשמונה ומשהו], קמתי והתחלתי להתארגן וכאלה שטויות. אמא אמרה שהיא יכולה להסיע אותי ואת שולה חזרה מנהריה, אז הייתי צריכה רק לדאוג לא לאחר את האוטובוס מהכפר [אחד יחיד ובודד בלבד ביום. ווה]. באוטובוס [לאחר התעסקויות רבות ונשנות עם חולצת השוק הכתומה, שהתעקשה לחשוף כמה שיותר מהחזייה שלי], ניסיתי להבין מה הנהג רוצה ממני, ואם הוא הבין על מה דיברתי. בסופו של דבר, נראה שהוא הבין, ואספנו גם את שולה מאיפה שהיא הייתה. הנסיעה הייתה שקטה למדי...

כשהגענו לנהריה, היינו צריכות לקחת קו 3 מהמרכזית לקניון. לקחנו קו 3- אבל בכיוון ההפוך [><]. אחרי שהגענו עד טרומפלדור [וראינו לפחות שלושה לוחות מודעות אבל O_ם], האוטובוס הסתובב חזרה, וסה"כ לקח לנו חצי שעה להגיע לקניון [ארג], שנמצא כחמש דקות נסיעה מהמרכזית [ארגארגארג]. אז, הלכנו לשוק, לראות מה יש שם. שולה כעסה על המאבטח כי הוא לא הסתכל לנו בתיקים, והוא אמר, "באמת מעניין מה אני מחפש!" לא היו הרבה דברים טובים, אבל מצאנו חולצות חמודות ברמות [is being Tomer], ושתינו קנינו אחת [בצבעים שונים. אנחנו נוטות לעשות את זה]. החולצה הזאת הרבה יותר התאימה למכנסיים החדשים והמאגניבים שקיבלתי חינם מהחנות של אבא [^^], ואחרי שוטטות נוספת, החלטנו לשים פעמינו לקניון. אחרי אכילת פיצה [יאמי], הלכנו לקנות לי נעליים, באיזה חנות בקניון. היו לי עוד מאה שקלים שקיבלתי מאמא, אבל בכל זאת היו חסרים לי חמישה. באסה. בטעות לקחתי חמש, במקום ארבע וחצי, אבל בסוף המידה התאימה בכל מקרה [נעלי אולסטאר נמוכות חמודות בצבע תכלת <^^>. רציתי אדום, אבל שולה talked me out of it]. כך שהכלטוב.

אחרי שעתיים שישבנו בדשא וציירתי [אני צריכה יותר לצאת החוצה, זה נותן לי השראה. תזכירו לי להעלות את זה מחר], אמא דחתה את החזרה שלה בעוד חצי שעה, ועוד חצי שעה, שבסוף החלטנו לקחת טרמפ לגעתון [הרחוב], איפה שרובין היה, ובילינו איתו בערך עשר דקות. אחרי עשר הדקות האלו [בהן זכינו להתעלמות כוללת בזמן שהוא פטפט עם אנה], ניצלנו אותו כדי שיתן לנו עשרה שקלים למונית שירות [ובסוף הסתבר שהמונית עולה שמונה שקלים ולא חמישה, ושני ערבים חמודים נרתמו לעזרתנו] לבית של שולה.

אחרי כעשר דקות בהן ישבנו ובהינו בתקרה, הלכנו לצפות בדויד של טום וג'רי. בערך בפרק העשירי, המערכות שלי החלו להיכבות, ושולה אמרה שאני יכולה לישון אם אני רוצה. הייתי מושבתת לעשר דקות, בהן שמעתי כל מה שאמרו, אבל לא יכולתי לזוז [לא, לא שיתוק. פשוט חוסר רצון]. צלצול חד הקים אותי בשניה, ותוך רבע שעה חזרתי עם הנעליים החדשות והחמודות שלי הביתה. אמא ממש אהבה את הצבע, וגם את החולצה, אז אני מניחה שהצלחתי הפעם [ווהו ^^].

תוך חצי שעה ממתי שהגעתי הביתה, רובין התקשר והגיע, ונשאר בערך עד עשר וחצי. הפעם הוא התנהג כמו ילד טוב, ואני מאוד גאה בו. חוץ ממתי שהוא הרביץ לבוֹבי. זה רע, רק לי מותר, אתה מבין?

בסופו של דבר, חזרתי "עייפים אך מרוצים", וכו'.

בעע, זה היה ארוך.

אמא חייבת לי שמונים שקלים.

ענבר 56 וחצי.

אני חייבת לשולה שבעה שקלים, ולרובין חמישה.