הגרסא הארוכה.

תקראו לי קיטשית ודביקה, אבל,

אני אוהבת את התחושה של אצבעות אחרות משולבות בשלי כשאני הולכת,

ואני אוהבת את התחושה של יד שמחבקת אותי, סתם כי מתחשק,

אני אוהבת שיש מישהו שמקשיב למה שאני אומרת, ושאני יכולה להקשיב לו, באמת,

ולא להרגיש מטופשת כשאני אוכלת, זה בכלל משהו [סיפור ארוך, אולי בפעם אחרת].

אני אוהבת לראות את החיוך הזה, שמנסה להסתיר את עצמו,

ואת זה שאני יכולה לראות אותו, אפילו בעיניים עצומות.

ואני שונאת, שונאת את זה שהוא כ"כ רחוק.

המחשב הזה מסרב להיכבות.

Die, Motherfucker!