ביום חמישי נסעתי מהבצפר לנהריה, ביחד עם שולה. לה יש מחויבות שם, ואני הגעתי לרכבת. נסעתי לאבא. זהו.

אז... כן.

ביום שישי לקחתי את הרכבת האחרונה [!] לעזריאלי [שהגיעה, אגב, בשעה שלוש]. מכיוון שהיא הקדימה באיזה חצי שעה [או שאני הקדמתי, לא זוכרת לגמרי], חיכיתי לרוני רבע שעה על הכיסא של השומר של הכרטיסים בגשר [הוא נעלם, משום מה], שהוא, אגב, כיסא ברים עם משענת. אכן. בכל מקרה, הוא הגיע [רוני, לא השומר. לשומר לא נשאר זכר], ורצינו לצאת מהקניון, אבל משום מה הדלתות היו נעולות [אני אגיד לכם משום מה, קיבינימט! בגלל שזה היה פאקינג יום שישי! זה משום מה!], אז יצאנו מהדלתות של החניון.

[לימור: "ואז הלכנו לאיבוד."

נדב: "בת"א?" לימור: "בחניון ><"]

ובכן, הצלחנו לצאת מהמבוך הארור בסופו של דבר, וראינו את האוטובוס חולף לו על פנינו באדישות. כך ש, כמובן, ישבנו לחכות לעוד אחד. בתחנה ישב איש חביב [חע, כן, זאת המילה בדיוק], שהחליט להתערב בשיחות שלנו במשפטים הכי לא קשורים.

לימור: "אז מה אכפת לאלוהים אם אני-"

איש: "הוא לא אוכל בכלל דגים!"

לימור: *ניסיון כושל להתחמקות אלגנטית מדממה מביכה*

הנסיעה באוטובוס הייתה מאוד מטרידה. מאוד. ישבתי במושבים הכי קדמיים ["כתוב פה 'מיועד לנכים בלבד'. אוקיי, נעלבתי."], וליד החלון האיש הזה, שהתחיל לירות באנשים עם האצבע שלו, ולהשמיע קולות מעפנים שאפילו לא נשמעו כמו יריות. אח"כ הוא הסתכל החוצה, והכריז, "הנה בא האוכל!" הפוגה. "סלאאאאאאאאאט..." ניסיתי להמשיך בשיחה שלי עם רוני, וזה כמעט עבד די טוב. אחרי חמש דקות, הוא ממשיך, "איזה חומוס טוב." בסוף הוא ירד, ורוני ישב לידי [^^].

גאד. גאדגאדגאד. אני אעשה פה הפסקה מהמאורעות רק כדי לציין עד כמה אני אוהבת אותו [את רוני, לא את האיש ההזוי, כי אז זה יהיה מטריד]. אני אוהבת אותו כ"כ שאני לא יכולה לתאר אפילו לעצמי כמה. חוץ מזה, שאני לא מרגישה פואטית במיוחד ברגע זה.

אז אחרי שהדגמתי [once again] עד כמה אני יכולה להיות טיפשה [ותוך הכרזת, "אוקיי, עכשיו אני מרגישה טיפשה שאמרתי דבר כזה," ובצדק], ועוד קצת, הגענו לבית של טל [השולתת!!!11אחד]. טל היה וקטור [אם אתם לא פיזיקאים <וגם אם כן>, באמת שעדיף שלא תשאלו], ושיעשע אותנו עד שנפר ונתן הגיעו [אבל לא הפסיק אפילו כשהם הגיעו]. נפר, שמעדיפה לקרוא לי מירב, מאוד אוהבת את הציצים שלי, וניסתה לאנוס אותי מספר פעמים [אבל עם רשות], ואף הייתה מאוד חמודה לפרקים ["Aww, יש לו כזה ניצוץ בעיניים כשהוא מסתכל עליך." *נמסה*], וגם ביקשה [דרשה] ממני לעשות לה ילדים ["אח"כ."].

אז הם, ארבעתם, שיחקו מ"ת שהם התחילו לפני זה, וייבשו אותי קשות.

[וכהרגלי, אקטע פוסט זה ואמשיך אותו מחר, כי מה-זה אין לי כח. ביי.]