"אני רק משרתת." ציינה בשקט. "אינני ראויה לחברתם של אנשים נעלים כמו הלורד."

   "שטויות," קראה מגי בתרעומת. "הרי גידלתי אותך כבתי שלי, וכך גם אתייחס אלייך."

   אליזבת` משכה בכתפיה, וחזרה לקרצף את הסיר שבידה בכוח. היא הרגישה מטופשת שבכלל העלתה את הנושא.

   "בחייך, בת`..." ילל ג`ק, ילדה בן השבע של מגי, שנכנס גם הוא מבלי שתשים לב. הוא משך בשרוולה בעקשנות. "בואי, עכשיו." צייץ בחומרה, והיא נכנעה לו, מלווה בחיוך המשועשע על פני אמו, היישר אל האח החמים והמוקף בכורסאות רבות, שנראה היה שהמכנה המשותף היחיד שלהן, הוא שיושבים עליהן [במבט שני, גם זה לא היה נכון, משהבחינו שעל חלק מהן יש ערימות של בגדים שיש לתקן, שקים ריקים של תפוחי אדמה, וסתם גרוטאות].

-

סיון: "להגיד לך מה הייתי עושה במקומך?"

לימור: "לא."

סיון: "טוב."

-

ברווז בצנצנת אומר/ת:

אז חשבתי הרבה באמבטיה [טוב, קראתי. הרגל מגונה. אבל אני יכולה לקרוא ולחשוב באותו זמן :O], וגם אחרי זה, והחלטתי שכל העניין מטופש.

lord weisberg אומר/ת:

כל העניין עם רוני?

ברווז בצנצנת אומר/ת:

כן.

lord weisberg אומר/ת:

אז את נפרדת ממנו?!

ברווז בצנצנת אומר/ת:

להפך.

החלטת לסבול בשקט. תארתי לעצמי שתגיעי למסקנה הזאת בסופו של דבר.

ברווז בצנצנת אומר/ת:

כלומר, אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו. איזה סיבה תהיה לי פשוט לזרוק את הכל?

lord weisberg אומר/ת:

[ראי תגובה הנ"ל.]

"לא מספיק שאני גוססת, אני גם פולניה."

לימור, 1991-בקרוב מאוד.