נו, אז מה רע?

פולניה

מתבטא בעיקר בסכו"ם של המדיח. אני שומרת על הסדר שלו בקנאות, מאז היום שגיליתי שלא מספיק סתם לזרוק אותו לשם, אלא שכדי שיהיה יותר מקום זה צריך להיות מסודר. זה עלה לרמה של אובססיה, בה כל כלי מקוטלג לפי גודל וסוג [למשל, אין מזלגות  קטנים- הקולפנים הולכים לשם. לכן כל המזלגות תמיד בפינה מסויימת של הסל].
יותר מדי דמיון

הדבר הראשון שעלה בדעתי כשהסתכלתי על המקרר הישן בתור ילדה, היה הפחד שהוא ייפול עלי וירמוס אותי. הייתי זזה מטר הצדה, רק כדי להשקיט את החרדה שלי, ורק כדי לגלות שאני עדיין מפחדת שהוא פשוט יתנתק מהכבלים שלו לקיר וירדוף אותי עד שייפול עליי. או אז הייתי רצה במדרגות למעלה בהיסטריה, רואה בעיני רוחי מקרר עולה במדרגות רק כדי ליפול עלי ולרמוס אותי.

מזל שהחלפנו אותו.
לא החלטית

מהחלטות קטנות ולא חשובות, כמו מה אני אוכל לארוחת צהריים, להחלטות הרות גורל, כמו, טוב, מה אני אוכל לארוחת צהריים [רואים, אפילו על זה אני לא מצליחה להחליט], או, למשל, ההחלטה מה לעזאזל לכתוב פה.
נמשכת לנמושות

אני חושבת שזה די מדבר בשביל עצמו.
חוש הומור הפכפך

לעתים קרובות מדי אני שמה לב שבדיחות שמצחיקות את כולם גורמות לי להגיב בבוז ולעג, ואילו בדיחות מטופשות, שלא ראוי לצחוק עליהן [או שלא נחמד לצחוק עליהן] פשוט קורעות אותי מצחוק. כזאת אני, כלבה צינית ומרירה.

עצלנית
נוטה למנוע מעצמי דברים שאני צריכה- או, אפילו רוצה- לעשות, רק בגלל שאין לי כח. לפעמים אני חושבת שעדיף היה לי לא לחיות וזהו- לפחות זה היה חוסך את הטרחה.

צבועה
כמו כולם, כמו תמיד.

פה גדול, שיניים חדות
מוכרחה לבעוט, לנשוך, לשרוט, לעקוץ, להכאיב, לגדף, לקלל. לא יכולה לאכול מרק בלי יחס של שלוש לאחד של שקדי מרק [לטובת השקדים, כמובן]. לפעמים אני מסתובבת במטבח שעות במטרה להשקיט את הצורך העז פשוט לכרסם משהו.

אנוכית
חושבת קודם על עצמי, אז על אחרים, ואז שוב על עצמי. בדר"כ, כשאחשוב על אחרים, זה יהיה קשור אלי בדרך ישירה או עקיפה.
מפחיתה מערכי
אני חושבת שאני טיפשה, מטומטמת שלא מבינה מהחיים שלה. כשהכל בסדר איתי אני לא מרוצה, כי אני בטוחה שמשהו חייב להיות לא בסדר. לפחות משהו קטן.
מפריזה בערכי
לא מתכוננת למבחנים [כמעט למדתי מהטעות הזאת, כשקיבלתי 65 במבחן שלא למדתי אליו], מתווכחת על שטויות רק כדי לגלות שאני טועה. מצד שני, לפחות אני מודה בטעות שלי בסופו של דבר [אוי, נו, הבנתי שטעיתי, אני לא צריכה תזכורת חוזרת, תודה רבה].
ראש כחול
[אוהו, שמרתי את הטוב לסוף, הא?]
מכתה ד' בערך גיליתי שיש לי מאגר בלתי נדלה של מחשבות גסות עד גיחוך. זה אפילו כבר לא משהו שאני שולטת בו, זה כמו זרימת הדם שלי, לא רצוני. קרוב לוודאי שלא תהיה, בואו נאמוד, רבע שעה, שבה אני לא מגיעה איכשהו בעקיפין לסקס. על כל היבט שלו. אני יכולה ברגע אחד לתהות על משמעות החיים, ואח"כ, טוב, להמשיך לתהות על משמעות החיים [איף יו נואו וואט איי מין ;)].
[רואים?]

אז תחשבו פעמיים.

אני לומדת אספרנטו D: