• לקום בשלוש לפנות בוקר, ולגלות בשעה שש שפספסת את הזריחה.
• לנסוע באוטובוס של הפליטים בגלל שלא נשאר לך מקום באוטובוס הרגיל.
• לישון בתנוחות שונות ומשונות [לפחות ישנתי, ולפחות זה היה מאחורה].
• לנסוע-פאקינג-שבע-שעות.
• להגיע למסלול וללכת חמש שעות קלות במיוחד. אבל ממש.
• להגיע לחניון. לבלות באוהל הגדול במשחקי חברה.
• להודות ש-ים הוא הבנאדם שהכי היית עושה באוהל [אולצתי! מי עוד יכולתי להגיד, שמלצר?].
• לישון, לישון מצוין. יותר טוב מבבית.
• חוץ מהנחירות המחרידות של רובין. זה באמת היה מפחיד.
• לקום בבוקר לצלילי ה"הוי ציקיציי" של זומי.
• ללכת הרבה, הרבה, הרבה. עליות, ירידות, מישורים, כל הסיפור.
• להגיע לחניון לילה שני. שוב אותו סיפור עם משחקי חברה.
• לשחק אישימדי עם אנשים הזויים.
• אחרי שכמעט כולם הלכו, לגלות שמישהו עושה לך מסאג' ברגל [ים].
• זה דווקא ממש טוב [אבל מתסכל, כי הזזתי את הרגל שלי לשניה, אז הוא עיסה אותה שוב. רק אותה].
• הפעם גם נדב באוהל.
• לגלות שהפילו לך את האוהל [תעלול י"ב], ואף שמו אזיקונים [זונה מי שהמציא את זה] על הרוכסנים. לקח לנו שנים לצאת. האוהל היה כ"כ רטוב מטל [אני מקווה שזה היה טל, לפחות].
• לגלות שאבד לך הכובע. לשוטט יומיים עם חולצה על הראש.
• לגלות שהמאבטח של הטיול יודע אספרנטו [אם כי חלוד מעט], ולהיות משועשעת למשך כל היומיים הבאים. ["קיו אוקאזאס?" "נניו." "אוה. וי בונה?" "מי בונה." Vi Bona= העילגות המקבילה ל"You OK?". מעלה חיוך.]
• לסבול את עניין הלקחת-דברים ממש-ברצינות של נדב. זה קשה, מאוד.
• במיוחד בגלל שהוא צדק.
• לחזור לגמרי מיובשת לחניון האחרון, ללכת לישון באוהל. שינה מצוינת.
• לקום בסביבות השמונה, בדיוק בזמן לסוף ערב השירה בציבור. מזוויע.
• להישאר שם עוד קצת.
• ועוד קצת.
• רק טל ו-ים נשארים. פתאום, טל מחליט ליפול עלי, מה שגרר את נפילתי על הרגל של ים. דווקא היה נוח.
• הליכה, הליכה, התבכיינות, עליה, אילת!
• אין בגד ים. לא נורא, בכל זאת להכנס למים, איט'ס אז גוּד אז ד'את.
• לנסוע שמונה שעות טובות באוטובוס. בלה בלה בלה.
• לחזור לבית שומם בשעה 11 PM, לוותר על אוכל ולהכנס ישר להתקלח.
• לישון, כ"כ הרבה לישון.

[סיון, הירגעי, לא קורה כלום..]

אני מחכה בטרמפיאדה של הכפר להסעה, כנראה.

אני במסיבה מוזרה כלשהי, ונדב צועק עליי שאני תלותית ומעצבנת. לא משנה כמה אני מנסה להסביר לו שזה שאני צריכה את החברים שלי לא הופך אותי לתלותית, הוא לא מבין את זה. הוא לא רוצה יותר להיות ידיד שלי, נמאס לו.

אני אומללה.

ואתה תמיד כועס על כל העולם, ועושה מכולם אומללים , ואתה תמיד בסדר, נכון?

[שקר.]