כוסעמק.

דקה אחת יותר ממה שהייתי צריכה בשביל לעבור.

אפשר לחשוב שיכולתי לעשות את זה.

המוטיבציה שלי ללמוד נמצאת איפשהו שלא בהישג ידי, משהו שלא יכול להיות בשום מצב טוב, כי מחר יש לי מבחן באנגלית, מחרתיים מבחן בתנ"ך, וביום ראשון מתכונת בערבית. שבוע אחרי זה בגרות בע"פ בערבית, ושבוע אחרי זה בגרות בכתב.

כוסעמק, כוסעמק, כוסעמק!

בא לי להרביץ למישהו, אבל אני כ"כ עצלנית שאין לי כח.

בשיעור פ"ק לילך החליטה לתת לי לשיר את מה ששרתי בגרסא הגבוהה. זה היה כ"כ קשה בהתחלה, שהתחלתי לבכות. אח"כ הצלחתי, וזה הפחיד אותי. היא אומרת שהסלף-אסטים שלי לא נותן לי לקלוט שאני באמת יכולה לעשות את זה, וזה באמת מפחיד אותי. אחרי 15 שנה של כבילה עצמית, באמת הפכתי את עצמי לברווז בצנצנת. צנצנת וואקום, לכל הרוחות. אני לא מצליחה לעשות שום דבר מחשש שזה לא יהיה הדבר הנכון לעשות. שום דבר.

אני צריכה שמישהו יזרוק איזו אבן מחורבנת, כי הצנצנת הזאת לא הולכת להיפתח בקרוב.

אני אגיד את זה פעם אחרונה:

כוסעמק.

מישהו חושב עליי.