מה זאת השנאה הזאת? אני מבינה תסכול, אני מבינה עצב, אני מבינה אכזבה, אבל למה שנאה? למה לבזבז זמן על לכעוס על מישהו שאתם לא מכירים [או, לחלופין, לכעוס על מישהו שאתם כן מכירים ולא לתת לו סיבה מוסברת]? למה כ"כ הרבה אנשים משתמשים במילה הזאת?

"אני שונא אותך."

אבל למה? למה יש לנו צורך לשנוא מישהו?

למה אי אפשר [אזהרה: קיטש] להיות כולנו חברים [פחחח], או לפחות לא לסמפט מישהו, אבל מה הקטע של זה?

יכול להיות שבעצם זה רגש לגיטימי, שנאה? שאני יצור אדיש וחסר רגשות?

מה לעשות, שבחיים שלי למדתי לא לנקוט שום צעד מיותר אם אני לא רוצה להיפגע?

אף פעם לא רבתי עם חברה שלי. אף פעם לא החלטתי לא לדבר עם מישהו [כלומר, ברצינות ולא בתור מבחן] רק בגלל שהוא פגע בי. לכל הרוחות, חצי יום אחרי שגיליתי שהברווז נפרד ממני [יותר כמו זרק אותי בגולמניות], שלחתי לו מסר עם עצות להפסיק להיות אידיוט [וזה אשכרה עבד, אני חושבת].

תמיד כשחברה שלי הייתה רבה איתי, ביסודי למשל [למען האמת, הייתה רק אחת שרבה איתי באופן חוזר ביסודי, אבל חפיף], הייתי מחכה כמה ימים שתשלים איתי. ולמה זה?

בגלל שעד שהיא לא תירגע, אני לא יכולה להתקרב אליה. ואם היא מבינה שהיא כעסה עליי בלי סיבה, זה מזל. אם היא לא מבינה, או שהייתה לה סיבה והיא לא הסבירה לי אותה כמו שצריך, אז זה הפסד שלה. זבשל"ך, כמו שאומרים.

"את יותר מדי רגישה, את יודעת." אמרה לי ניצן ר. לפני שש שנים.

"רגישה?" התפלאתי. "למה רגישה?"
"כי לא אכפת לך משום דבר."

נאנחתי. "את מתכוונת לאדישה."
"סתמי."

מתי בפעם האחרונה שנאתי משהו באמת?