מצחיק, שאפילו בחלומות שלי אני לא מעזה לעשות את זה [הייתי אומרת "את הדבר הזה", אבל זה גורם לי לקונוטציות לא-שליליות אך גם לא-רצויות], אני מניחה שזה מעיד משהו עליי. זה מרגיש לי כבר יותר מדי [ואם הייתם רואים את הסקריפט העדכני, הייתם מבינים אותי בהחלט, למרות שהוא מאוד מחוכם], במיוחד שתהל רצתה שאעשה זאת במחכים-לאנשים, מול כולם [היא רצתה, כנראה, לראות את ההבעה על הפנים של ד"א].

אני חוששת, אבל, שזה ממש יעליב אותו, לא יודעת למה. כאילו זה מעט ישפיל אותו ומעבר להלם הראשוני הוא פשוט לא ירצה לדבר איתי שנה. [וזה לא חסר בסיס, עד כמה שזה לא סביר.]

כשהלכתי לידו אתמול בדרך לח"א, הרגשתי את ההרגשה הזאת כמו בכל פעם שרציתי לספר לאמא שלי שיש לי חבר [כל שתי הפעמים XD]- מתפתלת מחוסר אונים וחוסר בטחון, וקצת חשש ממה שיבוא. שזה טבעי, אני מניחה, אבל מעצבן אותי. למה זה כ"כ מציק לי? למה אני לא עושה את זה וזהו?

כי אני דפוקה, אני מניחה.

חלמתי שאני בדיוק עומדת לעשות את זה, אבל משהו מפריע לי. לא יודעת/זוכרת מה. יכול להיות שכן עשיתי את זה ואני מדחיקה?

כנראה שהדחקתי את הרצון לעשות את זה לבסוף...

"!I'm in so many lists, you'd think I live in a grocery store"