כלומר, וואו. קמתי בבוקר והרגשתי טוב. אני לא מצליחה להסביר את זה, ואני במיוחד מופתעת כי זה יום שישי, ואני כמעט תמיד מרגישה חרא ביום שישי [משהו שקשור לזה שאני לא עושה שום דבר וישנה עד מאוחר], אבל, טוב.
אבל את ההרגשה הזאת אני לא מצליחה להסביר בזמן האחרון.
זה כמו מין ריחוף מודע, אני הולכת בבית ומחייכת, מזמן לא הרגשתי ככה. כאילו שמישהו נכנס לתוך הראש שלי והתעסק בכל הידיות, אחרת אני לא מבינה למה זה קרה. אפילו שאני מצוננת, אפילו שזה יום שישי [אפילו שאני כל הזמן מתבלבלת עם האותיות במקלדת, או שאולי זאת עוד תוצאת לוואי], אני רועדת משמחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ברווז בצנצנת