"ברגע זה לא כדאי להתקשר... את יודעת... הסבלנות שלי פוקעת... ואנחנו לא ניפגש בסוף... נקווה שאני לא אגיד מה שאני רוצה להגיד בטלפון."

"מה אתה רוצה להגיד?"

"דברים שאני מעדיף להגיד פנים מול פנים..."

רגע, נפגשים בסופ"ש?"

"לא נראה לי... לא עם זה... הלוואי..."

...

"סליחה שאני גורם לך לתהות, אני רק יכול לקוות שזה יהיה נכון... אני עוד אגיד לך, אני רק מקווה שפנים מול פנים..."
"אני תוהה אם הניחוש שלי קרוב למציאות בכלל."
"את מקווה? יש לך מה לקוות? אני יכול להגיד לך שאני מתאפק לא להגיד את זה בערך חודש...
את אגב יכולה לנחש אם בא לך."
"אני מתאפקת לא לנחש."
"למה לא?"
"כי אני מפחדת לאכזב את עצמי."
"למה שתאכזבי את עצמך? אני יכול להבטיח שאם זה מה שאני חושב שזה, את לא תתאכזבי.
וואו... קשה לי להחזיק את זה..."
"אז אל."
"אוף... אני ממש רוצה להגיד לך... אבל אני מעדיף פנים מול פנים..."
"כי זה ממש הגיוני, מתי אתה מצפה שזה יקרה?"

"אני לא יודע! אני הייתי שואל אותך, אבל את לא יודעת מה זה, נניח שזה הניחוש שלך, מה היית מעדיפה?"
"איבדתי אותך."
"נניח שזה מה שאת מנחשת שזה, את איתי?"
"כן."
"אז מתי היית מעדיפה שהייתי אומר את זה?"
"מתי שאתה מוכן."
"אני מוכן כבר הרבה זמן, אבל חיכיתי לפגוש אותך..."
"אז אני לא יודעת מה להגיד לך."
"טוב, על החיים ועל המוות."