באמת.

יש משהו נורא בטוח בלהיות אומללה.

כי מבחינתי, אם לא קרה כלום אבל לא גרמתי נזק לאף אחד,

זה שווה את זה.

[תמיד אני בהרגשה שאני צודקת לרגע, ואז בא חלום אחד והופך את כל המחשבות שלי להריסות של ארמונות בחול. הערמה הרטובה הזאת של חומר מלוח ורך, מחכה שאני אתחיל שוב. חשבתי שדווקא ארמונות יציבים אני יודעת לבנות. ואני אפילו לא יודעת אם זאת רק ההרגשה של חוסר יציבות, או גם ההרגשה שאני מרמה את עצמי.]

פאק, אולי אושר זה באמת לחלומות ולטיפשים.

ובכל זאת אני כותבת את זה בקטן, כדי שלא יראו.