קשה לי להסתכל לאנשים בעיניים. גיליתי את זה רק בביגור האחרון, וזה ממש מוזר שרק אז. אני פשוט לא יכולה לדבר עם בנאדם ולהסתכל לו בעיניים לממש הרבה זמן [כמו שאלון סנדלר דיבר איתי באייקון והוא עמד ממש קרוב אליי וזה הלחיץ אותי, והייתי צריכה מדי פעם להסתכל הצידה כדי לא להתחרפן].

   קשה לי עם כפילויות של שמות. זה נכון. אני [כמעט] לא יכולה להתמודד עם העובדה שיש שני אנשים שהקשר שלי איתם חזק באותו מידה שיש להם אותו שם [וכן, זה השפיע מאוד אבל לא בעיקר על איך שחשבתי על שמונה]. זה נכון חוץ מאשר עם ענבר, שבאופן מוזר לגמרי אין לי בעיה עם זה שיש להם את אותו השם, אולי כי הם דומים [אפילו שכל האנשים שיש להם אותו שם הם דומים בצורה מסויימת] וזה סוגשל פיצוי על זה שענבר בצבא? לא יודעת.

   קשה לי להיות עם אותו הרכב של אנשים ליותר מדי זמן. גם אם זה רק אני, אני ועוד מישהו אחד, או חבורה שלמה. חייבת לרענן את ההסתובבות לפעמים.

   קשה לי לסבול נוכחות של אנשים טיפשים [כשאנשים טיפשים הם אנשים שלא לומדים שום דבר, ויתווכחו איתך רק כדי להתווכח איתך].

   קשה לי עם דגדוגים, ובכלל מגע. אני ממש רגישה למגע, ומקווה שמי שקורא את זה עכשיו לא ינצל את זה בעתיד. או משהו.

   קשה לי להיות נחמדה כשאני עייפה, אלא אם אתם מאוד נוחים ואני יכולה לשים עליכם ראש, ואז אני לא אהיה נחמדה אבל לפחות אהיה בשקט.

   רק עכשיו הבנתי למה אני לא אוהבת גיאומטריה- היא משרה בי את התחושה ש"הנה, אני עוד שניה בפתרון, ואז אני אוכל לכתוב מ.ש.ל." גם כשאני אפילו לא בכיוון.